כולל מחשבה למעשה - שאלות חדשות

שם השואל: משה

סכין פרווה שנגעה בבשר, ואחר כך חתכה גבינה

שקית קישקע [בשרי] בתוך סי' צולנט רותח [כלי ראשון] ולקח סכין פרווה ובחוד הסכין קרע את השקית [ונגע הסכין בתכולתו]. ואחר מעל"ע חתך בצל לפרוסות עם הסכין הנ"ל. ואח"כ שרה הבצל החתוך בשמן כמה שעות, ובטעות לקח את הבצל והניחו על הלחם והניח על גביו גבינה צהובה קרה. א. מה דין הבצל. ב. מה דין הגבינה. ג. האם יכול להמשיך לאכול כך או צריך להסיר את הגבינה מהבצל.

תשובה

יש לדון כמה ענינים.    א.  כמה מהסכין נהיה בשרי [חם מקצתו חם כולו].  ב. כמה מהבצל נהיה בשרי.  ג, האם יש צדדים להקל בדין בצל בדבר חריף.  ד. מה הדין בשר בחלב שנוגעים זב"ז ושניהם קרים.


א. מצאנו מחלוקת בדין חם מקצתו האם כל הסכין מקבל טעם של הבשר או רק המקום שבו נגע, דעת המג"א להחמיר שכל הסכין נהיה בשרי ודעת הש"ך ריש סי' צ"ד וסי' קכ"א סקי"ז להקל שרק היכן שנגע. אמנם ביאר הפמ"ג שהש"ך איירי רק באופן שהכלי קר כי אם הוא חם אמרינן שנבלע בכולו, מ"מ במקרה דידן בפשטות הסכין נשאר קר וא"כ באנו בזה למחלוקת מג"א וש"ך כמה מהסכין בלוע בבשר.    


ב. וא"כ לדעת המג"א יש לחשב כשחותך בצל עם הסכין זה, כנגד כל הסכין, ומסתבר שאין ס' בבצל כנגד הסכין וכל הבצל נהיה בשרי, ואף אם חתך רק פעם אחת באמצעו לדעת הרמ"א סי' צ"ו ס"א שהחמיר לכתחילה כדעת הרשב"א שנבלע הטעם בכל הבצל. אך לדעת הש"ך שרק חוד הסכין נהיה בשרי, יש בתחילה לדון האם קים ליה לחותך שחתך בלא שנגע בחוד הסכין או לא קים ליה. שאם קים ליה שלא נגע ראש הסכין באנו למחלוקת מהרש"ל וש"ך סי' צ"ד סקכ"ח, שלדעת מהרש"ל לא נאמן ולדעת הש"ך נאמן וא"כ לדעת הש"ך אין הבצל בשרי כלל. ואם איירי שלא קים ליה, אף לש"ך חוששים אנו שמא כשחתך נגע בחוד ובזה יש לדון כמה מהבצל נהיה בשרי. שפשוט לדעת הרשב"א שהובאה לעיל הטעם התפשט בכל הבצל והכל שרי כי יש ס' כנגד החוד, אך לדעת השו"ע שנאסר רק כדי נטילה, נחוש שמא יש כמה נטילות שנתבשרו מכח החוד ואף הרמ"א יודה בזה לחומרא.    אלא שאף אם נאמר שכמה נטילות קיבלו טעם מהחוד, נמצא שיש כאן כמה נטילות שקיבלו טעם והשאר לא קיבלו טעם [כי אין הסכין יוכל לתת טעם יותר ממה שבלוע בחוד וכמו שמצאנו בסי' צ"ו ס"ד לענין לימוני"ש עיי"ש] וא"כ יש כאן תערובת של יבש ביבש של חתיכות בצל שבחלקם בלוע טעם של בשר, ויש לדון בכל היתר היתר באופן הזה אם מתבטל יבש ביבש חד בתרי או לא.


ג. עוד יש לדון לדעת השו"ע סי' צ"ו ס"ג שרק חילתית מחליא לשבח כאשר הכלי אינו ב"י אבל בצל אינו מחליא לשבח, וכמבואר בפמ"ג ורעק"א שם שכאשר הבלוע הוא היתר דעת השו"ע שרק חילתית מחליא לשבח, וא"כ לדעתו אין הבצל קיבל טעם בשר כלל.    עוד יש לצרף דברי הש"ך סי' צ"ו סקי"ב שכאשר יש ס"ס יש להקל בדבר חריף, וא"כ גם כאן יש ספק אם נגע הבצל בחוד הסכין, ואף אם נגע שמא רק חילתית מחליא לשבח ולא שאר דברים, וא"כ אין הבצל בשרי.  ויש להוסיף שבמקרה דידן הוי ס"ס באיסור דרבנן כי אוכל הבצל והגבינה קר בקר ולא התבשלו ביחד ורק דרך בישול אסרה תורה.  אך עדיין יש לדון בזה, דכתב הפמ"ג  סי' צ"ח שפ"ד ז' שכל ספיקא דרבנן לקולא זהו כאשר אירע הדבר, אך לעשות לכתחילה ספק דרבנן אין להתיר, וא"כ גם במקרה דידן יכול להפריד את הגבינה מהבצל וא"כ אין להתיר מצד ספיקא דרבנן, אך אולי כשיש ס"ס כפשנ"ת קיל טפי.


וא"כ יש כמה צדדים להקל להמשיך ולאכול את הבצל עם הגבינה צהובה.


ד.  ואף אם נרצה להחמיר לאסור לאוכלם יחד, עדיין יש לדעת שלא נאסרו , אלא שיש להדיח הבצל והגבינה והכל שרי, כמבואר בסי' צ"א ס"א שבשר וגבינה שנגעו זב"ז צריך להדיחם אם הם לחים, וכאן מפאת השמן לחים הם ולכן יצטרכו הדחה ודי בזה [ועיין פת"ש שם אם בעי גם שפשפוף או לא].