כולל מחשבה למעשה - שאל את הרב

שם השואל:

בצלים שנשרו בחלב ג' ימים, והתערבו בבצלים אחרים

שרה ג' בצלים בחלב ג' ימים מעל"ע, ואח"כ התערבו ג' בצלים אלו בי"ג בצלים אחרים וכעת רוצה לקחת ג' בצלים לבשלם עם בשר האם שרי או לא.

תשובה

פשוט הדבר שבצלים אלו נעשו חלבים כמבואר ריש סי' ק"ה שכבוש כמבושל בג' ימים כו"ע מודו. ומה שיש לדון האם תערובת זו הינה מין במינו או מין בשאינו מינו. שאף שכעת תערובת הבצלים הינה יבש ביבש, קיי"ל בסי' קט שיבש ביבש מין במינו בטל חד בתרי ומין בשאינו מינו צריך ס' כנגדו שמא יבשלם ויתן טעם. וא"כ יש לדון האם נחשב למין במינו וממילא בטלים הבצלים בשאר הבצלים או שמא נחשבים לאינם מינם ולכן יצטרכו צ' בצלים כנגד ג' בצלים אלו.


ומצאנו שכתב הפמ"ג סי' צ"ב שפ"ד טז, באופן שחתיכת בשר בלועה מחלב והתערבה עם עוד ב' חתיכות בשר, שכלפי הבשר הוי ביטול של מין במינו חד בתרי, אך היות ובלוע טעם חלב באחת החתיכות צריך שיהיה ס' כנגד החלב הבלוע כי כלפיו הוי מין באינו מינו [והחידוש של הפמ"ג שאין צריך ס' כנגד כל החתיכה שבלוע בה חלב אלא רק כנגד החלב הבלוע בה]. וא"כ במקרה דנן יש לדון שהחלב הבלוע בבצל הוי אינו מינו עם שאר הבצל ולכן צריך שיהיה בי"ג הבצלים ס' כנגד החלב הבלוע בג' הבצלים, והיות ואיננו יודעים כמה בלע ואפשר שנבלע כנגד כל הבצל ממילא יש לדון את כל הבצל כחלב ואין בי"ג הבלים ס' כנגד ג' הבצלים, ונחשב לתערובת מין באינו מינו שצריך ס' כנגד.


ויש להוסיף שלדעת הפר"ח המובא בפמ"ג סי' ק"ט שפ"ד ז' פשוט שיש לדון את הבצלים עם החלב כאינו מינו, היות ולשיטתו כל שאפשר לטעום ולגלות דרך הטעם שהדבר שונה נחשב לאינו מינו א"כ היות ויכול לטעום את הבצלים ולגלות מי מהם בלוע מחלב – הוי מין באינו מינו ולא בטלים הבצלים.


אלא שאכתי יש לדון, היות ובמקרה דידן התערובת הינה היתר בהיתר ועדיין אין כאן שום איסור, אפשר שיהיה מותר בכל אופן.


והנה, הדבר פשוט שלדעת הש"ך סי' ק"ט סק"ט שפסק שאף מין באינו מינו באיסור דרבנן אין צריך ס' כנגד האיסור אלא מספיק חד בתרי משום שאין לגזור שמא יבשלם ויתן טעם דהרי אף אם יבשל יהיה רק איסור דרבנן ולכן בטל חד בתרי. א"כ ק"ו במקרה דידן שהוי היתר בהיתר ברור הדבר לדעת הש"ך שבטלים הבצלים חד בתרי ומותר ליקח מתערובת זו ולבשלם עם בשר. 


אלא שיש לסייג היתר זה מתרתי.  א. הרמ"א בסי' ק"ט חולק וסובר שאף באיסור דרבנן מין באינו מינו צריך ס'.  ב. הש"ך עצמו בכללי ס"ס אות כב פסק להתיר כן רק בהפס"מ עיי"ש. וכן פסקו הפמ"ג והרעק"א.


עוד יש לדעת, שהדבר פשוט שלדעת הרי"ף שפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח כי הוי דשיל"מ דעד שתאכלנה עם חלב תוכל לאכלה עם בשר, גם במקרה דידן נחשב הבצל לדשיל"מ ואין לאוכלו עם בשר ולא מתבטל בתערובת כדין כל דשיל"מ. אלא שאין הלכה כדעת הרי"ף כמבואר ברעק"א ס"ס צ"ט.


והדרינן לברר האם מין באינו מינו יבש ביבש היתר בהיתר בטל ברוב או צריך ס'. ומצאנו ברמ"א סי' צ"ט ס"ו לענין חלב עם מים שצריך במים ס' כנגד החלב כדי לבטלו ורק כך יהיה מותר לערבו עם בשר, ואף ששם החלב היתר עם המים. והן אמת שיש לחלק ששם איירי בלח בלח ולכן צריך ס' ככל לח בלח. אכתי יש לדון שאם מין באינו מינו יבש ביבש צריך ס' שמא יבשלם, נמצא שההסתכלות של יבש ביבש באינו מינו היא כמו לח בלח, וכפי שמצאנו בלח בלח שצריך ס' כך גם במקרה דידן יצטרכו ס' כנגד החלב, והיות ואין בי"ג הבצלים ס' כנגד ג' הבצלים- יש לאסור לקחת מהם כדי לערבם עם בשר. ויש לפלפל בזה והנלע"ד כתבתי.


ולכאורה היה אפשר לפתור בעיה זו ע"י שיטעמו את כל הבצלים וכך יבחינו איזה בצלים בלועים מחלב שהרי כתב הש"ך סי' צ"ח סק"ה שסומכים כיום על טעימת ישראל לענין היתר, אלא שכתב הש"ך סי' צ"ו סק"ה שאין לסמוך על טעימת ישראל רק בדיעבד ויש לדון היות ואפשר לאוכלם עם חלב אולי לא נסמוך לאוכלם עם בשר כי סו"ס הוי רק בדיעבד.


ואם כנים דברינו שאין להתיר ע"י טעימה לכתחילה. יש לדון האם יכול להשאירם בביתו כדי לאוכלם בבוא העת עם חלב. דבסי' צ"ז ס"א מבואר שאין לאפות פת עם חלב בכמות גדולה יותר מיום א' שמא יבוא לאוכלה עם בשר.  וכבר דנו הפוסקים שם [פמ"ג וחוו"ד] האם דין זה נאמר רק בפת או שמא נאמר גם בשאר מאכלים. ואם נאמר רק בפת לא חיישנן הכא, אך לדעות שיש לחוש כף אף בשאר אוכלים [כדעת הצ"צ המובאת שם] אפשר שאין להשות בצלים אלו אלא א"כ יבשלם מיד עם מאכל חלב.

שאל את הרב

שאל שאלה

ביטול

הרשמה לעלון

ההרשמה חינם