בשר בחלב
סימן צ |
סעיף א-ד |
דיני כחל
סעיף א
הכחל (פירוש הדד של הבהמה) אסור מדברי סופרים; שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה. לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו -- מותר לצלותו ולאוכלו. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשארה בו לחלוחית חלב -- מותר לבשלו עם הבשר.
וכחל שלא קרעו -- בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה -- אסור לבשלו. ואם עבר ובשלו בפני עצמו (וכל שכן אם צלאו) -- מותר לאכלו. ואם בשלו עם בשר אחר -- משערין אותו בששים וכחל מן המנין. כיצד? אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל -- הכחל אסור והשאר מותר. ואם היה בפחות מששים -- הכל אסור. בין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בששים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל, לא כמו שהיה בשעה שנפל:
הגה: ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ששים ונאסר הכחל, אם נפל אחר כך לקדירה אחרת -- אין הכחל מצטרף לששים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן). וכן עיקר:
סעיף ב
נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטיד"א מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. ולצלי קריעה שתי וערב:
הגה: ואם עבר ובשלו -- אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל -- יש להתיר בדיעבד (סה"ת והמרדכי והג"ה מיימוני והטור ועוד פוסקים עיין תורת חטאת) במקום הפסד מרובה, אבל בלאו הכי אין להתיר. ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל (ת"ה סי' קפ"ב).
ולצלי נוהגין לכתחלה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל (או"ה כלל י"ח) מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה -- שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו (הג"ה מיימוני וש"ד והטור ועוד פוסקים). ואם נצלה עם בשר עמו, אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל --שניהם מותרים, ואם לאו -- העליון מותר והתחתון אסור (בית יוסף בשם תוס' והרא"ש ומרדכי ואו"ה). ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא (או"ה). אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל.
ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה (רש"י והפוסקים). והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר (בית יוסף) ואפילו נתייבש הכחל (או"ה). ואם עבר ובשלו בקדירה לבדו -- בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי ועוד פוסקים). מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר שלשים יום אם עבר ובשלו אפילו עם בשר מותר בדיעבד (ש"ד והג"ה והר' יחיאל):
ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בשול בקדירה (מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח). ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה:
יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן רק יש להניח אחד בפי התנור (ת"ה סימן קפ"ב) וטוב להזהר לכתחלה אף כי אינו אלא חומרא בעלמא (ב"ח וארוך):
סעיף ג
מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר (וכל שכן כחל חי אף על פי שהיא מלאה חלב) (תא"ו נט"ו). וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל. וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה:
הגה: והוא הדין לצלות זה בשפוד שצלו בו זה. והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר (ב"י בשם הרשב"א והארוך).
ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל; אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת -- כל דברים אלו לכתחלה אסורים (טור וב"י), ובדיעבד הכל מותר:
ואם קרעוהו כדינו וצלאו אף על פי שמצא אחר כך גומות מלאות חלב אין לחוש (ארוך כלל י"ח). וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא (שם):
סעיף ד
לצלות כחל או למולחו עם הבשר דינו כדין צליית או מליחת כבד עם בשר. ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר:
הגה: ואין למלחו עם בשר אבל בדיעבד בכל ענין מותר (ארוך כלל י"ח):
עור הקיבה לאחר שהוסר ממנו חלבו מתוכו והודח יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר ואין לו דין כחל כלל (שם):
הבחן על נושא זה
שאלות לרב על נושא זה
לא קיימות שאלות על נושא זה
שיעורי וידאו
הערות בסוגיית כחל- יור"ד סי' צ'
הקדמה:
כחל הינו חלב שחוטה ומותר מהתורה לבשלו עם בשר. וחכמים גזרו על חלב שחוטה שלא יבשלו עם בשר. ונחלקו הראשונים בגזירה זו. דעת רש"י שהגזרה היא רק על חלב שפירש מהכחל ולא על בחלב שתוך הכחל. ולכן אם צולה כחל שהחלב שפירש יוצא החוצה ונשרף, אין איסור לאכול הכחל. אמנם אם בשיל כחל עם עצמו היות ופירש החלב מהכחל וחזר חזרה לתוכו- נאסר בשר הכחל מכח החלב כי כעת החלב פירש ויש בו איסור בב"ח מדרבנן. ואילו דעת התוס', שחלב הכחל אסור מדרבנן רק באופן שקיבל טעם בשר אחר, אך אם קיבל רק טעם מבשר הכחל היות ולא נשתנה הטעם הכחל לא גזרו ביה חז"ל כי לא יבואו להחליף בין בשר הכחל לבב"ח. ולפ"ז מותר לבשל כחל עם עצמו בקדרה ולכתחילה צריך ש"ו כמבואר בגמ'. ויש להוסיף שאף רש"י מודה לר"ת שיש לאסור חלב הכחל הגם שלא יצא מהכחל כאשר מקבל טעם של בשר חיצוני, דאל"כ איך יפרנס סוגיית הגמ' צז: שכחל שבשלו עם בשר ויש ס' כנגד הכחל הכחל נשאר באיסור, ומדוע, הרי החלב שפירש התבטל בס' ואילו החלב שבתוכו לא נאסר. אלא ע"כ סובר שהחלב שבתוכו נאסר כיון שקיבל טעם מבשר חיצוני. וכן מדוייק מתרומה"ד סי' קפ"ב עיי"ש.
יש להבחין בשני אופנים בכחל. א. כחל בלי קריעה שתי וערב וטחו בכותל. ב. כחל עם קריעה ש"ו וטחו בכותל. באופן הראשון מתבאר בסוגיה חולין צז: והאופן השני מתבאר במשנה שם קט. וגמ' שם קט: .
אופן א'- כחל בלי קריעה שתי וערב וטחו בכותל
מבואר בגמ' צז: שכל מצטרף למנין ס', והיינו שאם כחל מתבשל עם עוד נ"ט בשר כמותו. כל הבשר מותר [והכחל אסור] משום שהכחל מצטרף למנין הבשר הכשר ולכן יש ס' כנגד החלב שבכחל.
ובבאור דין זה יש ב' אופנים בראשונים. דעת התוס' שם וכן הוא בר"ן ורשב"א [עיין ט"ז סק"ב], שבשר הכחל עצמו הרי הוא היתר, והחלב רק נמצא בו בגומות ולכן אף הבשר הכחל מצטרף להיתר. ואילו דעת הרמב"ם, שחכמים הקילו בשיעורים באיסור מדבריהם והצריכו נ"ט ולא ס'. ולכן אף אם נגדיר את הכחל כאיסור, סו"ס יספיק ס' כנגדו. ומדין כחל למד הרמב"ם לכל האיסורים מדרבנן שצריך רק נ"ט כנגדם. אלא שלפ"ז לשון הגמ' קצת דחוקה, שהרי מבואר בגמ' ש'כחל מן המנין' דהיינו שכחל מצטרף למנין ס', ואילו לרמב"ם אין הכוונה שהוא מן המנין אלא שמספיק נ"ט, שהרי ברור הדבר שבאיסורים מדרבנן שהם אסורים בעצם ולא רק בלוע בהם איסור- לא שייך לומר עליהם שמצטרפים למנין ההיתר ובכל זאת מתבטלים בנ"ט לדעת הרמב"ם.
עוד מבואר בגמ' שהכחל עצמו נאסר למרות שמצטרף להיתר. ודין זה בפשטות מוקשה הוא, מדוע שלא נאמר שהחלב שבכחל מתפשט בכל הס' בשר וממילא כל הבשר יהיה מותר וגם הבשר שבכחל, שהרי גם בו יש כעת אחד מס' של חלב ולא נאסר. ויש בזה כמה ביאורים בראשונים.
דעת תוס', שהיות ובתחילת הבישול נאסר החלב שבכחל משום טעם הבשר הנכנס בו מבחוץ, ואף שכיום יצא החלב לגמרי אמרינן 'אפשר לסוחטו אסור' והיות שנאסר הכחל הרי נשאר באיסורו [ועיין קושיית רעק"א בגליון שם]. ואף למ"ד אפשר לסוחטו מותר, יש לגזור אטו יוציא הכחל בתחילת הבישול ויאסר לכן אוסרים גם היום.
דעת הרשב"א [עיין ט"ז סק"ב], יש חשש שנשאר חלב בכחל גם אחר הבישול ולא יצא כל החלב ונאסר הכחל מצד החלב הנשאר בו.
דעת הר"ן, מעיקר הדין הכחל מותר, אלא שיש חשש מראית עין שיראו שהכחל עצמו מותר, ויבואו להתיר גם נבלה שהתערבה בס' וניכרת הנבלה, שהדין בזה שהנבלה נשארת באיסורה לעולם.
עוד מבואר בגמ', שהיות והכחל עצמו אסור- אוסר גם אם נפל פעם שניה לקדרה אחרת, דשוויוהו רבנן חנ"נ. והגמ' איירי שנפל בפעם הראשונה לנ"ט, ובפעם השניה יאסור שוב עד נ"ט, כי גם בפעם השניה יצטרף הכחל למנין ס'.
ולא מבואר בגמ' מה הדין באופן שנפל פעם ראשונה לתערובת פחות מנ"ט, כגון שנפל למ' כמותו. ונחלקו בזה הרמב"ם והרשב"א. דעת הרמב"ם שאף באופן זה, בפעם השניה שיפול הכחל שוב יצטרף הכחל לבטל ויצטרכו נ"ט כנגדו. ודעת הרשב"א, שבפעם הראשונה נעשה הכחל חנ"נ וממילא בפעם השניה לא יוכל הכחל להצטרף לבטל ויצטרכו ס' כנגדו. ופסק שו"ע כדעת הרמב"ם ורמ"א פסק כדעת הרשב"א.
והנה, דעת הרשב"א פשוטה מסברא, דהיות ולא היה ס' כנגד הכחל בפעם הראשונה אנו תולים שהכחל היה כולו חלב ולא היה בבשר ס' כנגד החלב וממילא כל התערובת נעשית חנ"נ של בב"ח, וכפי שכל חתיכה בתערובת הראשונה נעשית חנ"נ ויצטרכו כעת ס' כנגדה- כך גם דין הכחל, דמאי שנא. ודברים אלו אתי שפיר בין עם להתוס' דלעיל ובין לדעת הרשב"א ובין לדעת הר"ן, [דאף הר"ן שאמר חשש מראית עין היינו רק כשיש ס' כנגד הכחל אך כשאין ס' – בשר הכחל עצמו יהיה חנ"נ. וכ"כ בד"מ בדעתו ודלא כב"י שתלה דעת הרמב"ם בדעת הר"ן]. אלא דעת הרמב"ם צריכה ביאור.
וכתב הט"ז סק"ד שסובר הרמב"ם שלא אומרים חנ"נ באיסור דרבנן וממילא הכחל נשאר בהיתרו ויש לשער רק כנגד החלב ולא כנגד הבשר, ולכן הכחל מצטרף למנין ס' גם בפעם השניה. ובפר"ח סמך על דעה זו להלכה אמנם הפמ"ג כתב שלדידן שקיי"ל כרמ"א אין הלכה כלל כדעה זו ויש חנ"נ גם באיסורי דרבנן.
ויש להעיר ע"ד, שאם אין בכחל דין חנ"נ, הרי שמסתכלים שהחלב שבכחל הוא האסור ולא הבשר וא"כ כשנפל הכחל פעם א' לתוך נ"ט אמרינן שהחלב מתפשט בכל ומדוע הכחל ישאר באיסורו. אלא שיש לבאר בזה שסובר הרמב"ם שאולי נשאר החלב בתוך הכחל ולא יצא החוצה ולכן גם בנפילה השניה נדון את הכחל כאילו כולו חלב והבשר שלו היתר כי לא נעשה חנ"נ ולכן יצטרף למנין ס' גם בפעם השניה. ויל"ע בזה. ועכ"פ יוצא מדברים אלו ששאר החתיכות שהתבשלו עם הכחל ולא היה ס' כנגד הכחל, היות ואין חנ"נ באיסורי דרבנן, אם יפלו הם לנפילה שניה לא יצטרכו לשער כנגד כל החתיכה אלא רק כנגד הטעם החלב הבלוע בו וזה ישתנה באופן יחסי [לדוגמא: כחל נפל למ' חתיכות, ואחת מהחתיכות נפלה פעם שניה יש לשער אחד חלקי מ' ממנה שהוא האיסור, והשאר היתר] . אלא שבט"ז סק"ד הביא דברי הרא"ה שכתב ששאר החתיכות דינם ככחל שרק מצטרפות להיתר אך צריך נ"ט כנגדם ולא רק באופן יחסי. וצ"ע בזה.
עוד יש לעיין, שהיות וסובר הרמב"ם שאין הבשר חנ"נ אלא רק בלוע בו חלב, אפשר שיספיק בתערובת השניה ס' כנגד החלב ולא כנגד כל הבשר, לדוגמא כזית חלב שנתבשל עם חתיכה של עשר כזיתי בשר- יש לשער בפעם השניה שיהיה נ"ט זיתים ולא 590 זיתים כי הבשר לא נעשה חנ"נ. ועוד יש לעיין מדוע אין צריך לשער כנגד הבשר עצמו הרי הוא אסור אף שאינו חנ"נ, ויל"ע בכ"ז.
וע"ע משב"ז סק"ד ד"ה 'אמנם' שהקשה על הט"ז, מנליה שהרמב"ם סובר שלא נעשה חנ"נ בדרבנן, דאף אם סובר הרמב"ם שנעשה חנ"נ מ"מ דעת הרמב"ם שבאיסורי דרבנן מספיק נ"ט ולכן משער בכחל בפעם השניה רק נ"ט. עיי"ש מה שתירץ.
אופן ב'- כחל עם קריעה ש"ו וטחו בכותל
באופן זה רבו שיטות הראשונים בבאור הסוגיה כמבואר בב"י באורך. ונכתוב תמצית הדינים עם מה שנתחדש.
הנה, האופן המוסכם לכו"ע שיהיה מותר לאכול הכחל הוא .א. לחתוך ש"ו ולטוח בכותל ולצלותו . ב. לבשלו עם מים ויש ס' כנגדו, וקרעו ש"ו וטחו בכותל .
ויש עוד כמה אופנים שבהם נחלקו הראשונים בדין כחל: א. קורעו ש"ו ומבשלו עם בשר. ב. קורעו ש"ו ומבשלו עם עצמו. ג. מבשלו בלא קריעה עם עצמו.
א. קורעו ש"ו ומבשלו עם בשר: לדעת התוס' הדבר מותר לכתחילה , ובדעת רש"י נחלקו הראשונים י"א שמתיר לכתחילה וספר התרומה סובר שאסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ולהלכה פסק השו"ע ס"ב שנהגו שאין לבשל כחל עם בשר אף שקרעו ש"ו, ומקורו מצד דעת רש"י וכן פסק הרמ"א שם והתיר הרמ"א במקום הפסד מרובה [ודעת מהרש"ל לאסור אף בהפס"מ כמבואר בפמ"ג שפ"ד ח' וברעק"א (דלא כש"ך בדעת מהרש"ל)].
ב. קורעו ש"ו ומבשלו עם עצמו: שו"ע מתיר ע"י קריעה ש"ו וטחו בכותל . והרמ"א אוסר לכתחילה ומתיר רק בדיעבד. ולמרות שאף לדעת רש"י יש להתיר באופן זה היות וקרעו ש"ו ואין בו חלב. מ"מ כתב הסמ"ק לאסור משום חשש שמא יבשל כחל עם בשר .
ג. לא קרעו ובשלו עם עצמו: דעת השו"ע ס"א להתיר בדיעבד כדעת התוס'. ואילו דעת הרמ"א כרש"י לאסור אף בדיעבד.