סעיף א
חם מקצתו חם כולו
מקור דין חם מקצתו מסוגיה דפסחים עד. עיי"ש. ומבואר בטור מחלוקת סמ"ק ור"פ. ואילו דעת הסמ"ק לחשב רק כנגד מה שנתחב. ואילו בסימן צב סעיף ה' מבוארת דעת סמ"ק שחוששים שיש פעפוע בכל הכלי כמבואר שם בנפלה טיפה כנגד הריקן. ויש להבין מה בין דעת סמ"ק כאן שאין לחשב אלא כנגד מה שנכנס לבין המבואר שם שחוששים שמתפשט אף יותר. עיין היטב בדברי המג"א סי' תנ"א סקכ"ד, שחילק בין המקרים שבסי' צב איירי שמתפשט הבלוע אבל לא נפלט מה שנבלע כבר. ואילו כאן מדובר לעניין פליטה ובזה לא פולט. והש"ך סי' קכא נקט שאף לא מתפשט כמבואר בפת"ש כאן. ועיין משב"ז א' ד"ה 'הנה בסימן צב' מש"כ בזה, והעולה מדבריו, שבסי' צב כל הקדרה חמה ולכן מתפשט בכולה, ואילו כאן הכף בחוץ צוננת ולכן לא מתפשט בה [אמנם אם נגע בה איסור בחוץ- בולעת כמבואר בש"ך, ובפת"ש הביא בשם הפנים מאירות לחלוק על זה]. ולשיטתו אם הכף חמה- בולעת ופולטת בכולה ודלא כמג"א.

בענין חם מקצתו חם כולו, סימן צד סעיף א
א. גמ' פסחים ריש פרק כיצד צולין, אין צולין את הפסח בשפוד של מתכת משום שהשפוד יתחמם מהאש מכח חם מקצתו חם כולו ויבשל את ק"פ ולא יהיה רק צלי אש. ומבואר בגמ' זו המושג של חם מקצתו חם כולו אלא שלא התחדש בגמ' זו דיני הבלע והפלטה אלא רק לענין שהפסח מתבשל מהמתכת שהוחמה מכח האש.
ב. גמ' זבחים צו: מבואר שכלי שבישל בו מקצת תרומה אין צריך הגעלה בכל הכלי אלא רק היכן שהשתמש בו לתרומה ושונה מקדשים שצריך שטיפה ומריקה בכל הכלי הגם שהשתמש בו במקצת. ובפשטות מוכח מסוגיה זו שלא אמרינן לגבי בליעת הכלי חם מקצתו חם כולו ולכן אף שנבלע במקצת הכלי לא אמרינן שכל הכלי בלוע. ובתוס' כתבו שם שהיינו דוקא כשהכלי בחלק הריקן היה צונן כי אם היה חם ודאי שהבלע היה מגיע לכל הכלי.
ג. גמ' פסחים ל: מבואר לדעת רב אשי שהגעלת סכינים נעשית ע"י ליבון הברזל והגעלת הסכין והקתא. ונחלקו הראשונים בבאור סוגיה זו. דעת הר"ן (ח: בדפי הרי"ף) שיש לסכין ב' שימושים, א' ע"י האור והוא רק בחלק הברזל, ב', ע"י חמים, ובזה משתמש גם בקתא ולכן צריך הגעלה בכולו. והוכיח הר"ן מסוגיה זו שחם מקצתו לא נאמר לענין הבלעה והפלטה ולכן מועיל הגעלה לכלי רק היכן שהשתמש בו כי לא אמרינן שכולו בלוע מאיסור וכמו שמוכח שאין צריך ליבון בכל הסכין כי הקתא שלא השתמש בה לא נצרכת לליבון . וכן הוכיח מסוגיה דזבחים הנ"ל. דעת הרשב"א (משמרת הבית לז:) שסכין משתמש בו רק בברזל ולא בקתא ומשתמש בו גם לאור וגם לחמים, והטעם שצריך הגעלה לכל הסכין כי חם מקצתו מוליך הבליעה בכל הסכין אף בחלק הקתא שהוא קר. והטעם שמספיק ליבון בברזל ולא צריך ליבון גם בקתא, משום שמשתמש כעת רק בברזל ולגבי הקתא תועיל לו ההקלשה שעושה ע"י הגעלה . ואת הסוגיה בזבחים ביאר שדוקא לענין תרומה שהיא היתר אמרינן שמועיל הגעלה רק במה שהשתמש אבל באיסור הבלוע אינו כן. דעת הרא"ה (בדק הבית שם), שחם מקצתו מועיל להבליע בכולו, אבל כמו"כ תועיל הגעלה למקצתו להוציא את כל הבלוע בו [ורק למה שנכס ע"י חם מקצתו, כי מה שנכס להדיא בכלי ע"י שימוש בכל הכלי לא יועיל הגעלה במקצת הכלי]. וא"כ כלי שהשתמש בו במקצת יכול להגעילו במקצת כי אף שנבלע האיסור בכולו כך יצא מכולו כי כבולעו כך פולטו. אך בליבון אין הדבר כן דאין הליבון מוציא את בלוע אלא רק שורף את האיסור במקומו ולכן היכן שלא ליבן לא יוכשר הכלי. ואפשר שיבאר את הגמ' בפסחים שמגעיל את כל הסכין כי משתמש בכולו אבל מלבן רק את הברזל כי רק שם השתמש בליבון ובאמת לא יועיל הליבון לקתא אך סו"ס לא משתמש בקתא בדברי ליבון.
וסיכום השיטות: דעת הר"ן- לא אמרינן חם מקצתו חם כולו לענין הבלעה והפלטה. דעת הרשב"א- אמרינן חם מקצתו לענין הבלעה שנבלע בכולו. והגעלה במקצת כלי לא מועילה אף שנבלע במקצת כלי. דעת הרא"ה- חם מקצתו נבלע בכולו אך הגעלה במקצת מועילה באופן זה להפליט הבלוע בכל הכלי.
ד. בשו"ע סי' צ"ד ס"א הביא ב' דעות האם חם מקצתו מועיל גם להפליט את מה שלא נמצא ברוטב. דעת הסמ"ק שלא מפליט ודעת הר' פרץ שמפליט. וזהו תוספת דין על דברי הראשונים הנ"ל, דהם עסקו באם כשנבלע ע"י חם מקצתו נבלע בכל הכלי ולכן דנו האם תועיל הגעלה רק במקום שבו השתמש. וכאן אנו עוסקים האם נפלט החלק שמחוץ לרוטב ובזה נראה שפסק השו"ע כדעת הסמ"ק שלא נפלט מה שחוץ לרוטב.
ה. בסימן קכ"א סעיף ו' הביא הטור את דעת הרשב"א וחלק עליו ונראה שפסק כדעת הרא"ה [עיין ש"ך שם סקי"ז]. ובשו"ע שם פסק כדעת הרשב"א והרמ"א שם בפשיטות נראה פסק כדעת הרא"ה שכתב שהגעלה מועילה למקצת הכלי משום כבולעו כך פולטו – וזה בדיוק טעם הרא"ה. אלא שאם כן יצא שגם השו"ע וגם הרמ"א סוברים שחם מקצתו נבלע בכולו אלא סוברים שאין נפלט בלא רוטב ותהיה בזו גם כוונת השו"ע והרמ"א סי' צ"ד ס"א שפסקו שאין צריך לשער כנגד הכף היינו שאין הכף פולטת מה שחוץ לרוטב אבל ודאי שכל הכף בלעה .
ו. ולמתבונן, זוהי דעת המג"א סי' תנ"א סקכ"ד, שביאר דין הרמ"א שם שאם הגעיל הכלי בלי הידות – הועילה ההגעלה בדיעבד. וטעם הדבר שכנגד מה שהגעיל הועילה ההגעלה אף שלא הוציאה את מה שבלוע בשאר הכף וכדעת הרשב"א, דאף הרשב"א יודה שתועיל ההגעלה למה שהגעיל. אבל ודאי שהבלוע נבלע בכל מדין חם מקצתו, והביא המג"א ראיה לדבריו מסי' צ"ב ס"ה שאם נפלה טיפת חלב כנגד החלק הריקן של סיר בשר מבחוץ, אמרינן שהריקן נאסר ונעשה חנ"נ פי ס' מהטיפה- וע"כ שחם מקצתו חם כולו ולכן הבלוע עובר בכל הריקן. אלא שיש להעיר, שהרמ"א בסי' קכ"א ס"ו פסק בפשטות כדעת הרא"ה שהגעלה במקצת כלי תועיל לכל הכלי. ואילו לדברי המג"א ודאי כוונת רמ"א שתועיל רק למקצת הכלי וכפי שביאר דעת הרמ"א באור"ח.
והעולה לדינא מדברי המג"א: פסקינן חם מקצתו חם כולו לענין שהבלוע מתפשט אף במה שחוץ לרוטב, אבל לא יוצא בלא רוטב. ולכן אם תחב חצי כף חלב לתוך קדרה של בשר כל הכף נעשתה בלועה מבשר וכאשר הפכו אותה ותחבו את החלק החיצון לתוך התבשיל יאסור חלק זה את התבשיל [ובזה לא נחלקו ר' פרץ והטור בתחילת סימן צ"ד, דכו"ע מודו שמתפשט בכולו ומחלוקתם רק לענין הפלטה מכולו ע"י שמכניס מקצת]. ולא התברר בדברי המג"א האם חידש את דינו דוקא כשהכלי חם או אף כשהכלי קר, ובאחרונים (רעק"א שם ופמ"ג משב"ז א') נראה שהבינו שדיבר בכל האופנים, וכ"כ בדה"ש בבאורים. וא"כ תצא חומרא לשיטתו שגם בכלי קר נאסר אף החלק של הכלי שמחוץ לרוטב. ולענין הגעלה סובר המג"א שהיכן שנבלע בכלי רק קצתו- תועיל הגעלה לקצתו לענין שימוש במקום שאותו הגעיל, ודין זה דיעבד הוא.
ז. והש"ך סי' קכ"א סקי"ז נקט דרך אחרת בהבנת דברי הרמ"א, ע"פ שיטת מהר"ם מ"ץ, שלא אמרינן כלל חם מקצתו חם כולו אף לענין הבלע, ולכן כף שתחבה לקדירה רק החלק שבתוך הרוטב מקבל בליעות ולא החלק החיצוני, ואתי שפיר עם דעת הר"ן שחם מקצתו נאמר רק לענין קרבן פסח וממילא מועילה הגעלה לכלי רק לחלק שהשתמש בו משום שבשאר לא נבלע כלום. ולכן התיר הרמ"א בסי' קכ"א הגעלה במקצת הכלי ותועיל לשימוש כל הכלי [ודלא כמג"א שיותר רק המקום בו הגעיל] ואף שלשון הרמ"א דחוק שכתב הטעם כבולעו כך פולטו והיא סברת הרא"ה, ולא כתב הטעם משום שלא נבלע כלל. ולפ"ז מה שפסק הרמ"א סי' צ"ד ס"א להתיר חלק הכף שלא נכנס לרוטב, היינו להתיר לגמרי שלא נבלע בה כלל איסור, ומ"מ החמיר שאם נוגע בה איסור בזמן שהיא בתוך הרוטב- יבלע בה [דכלפי זה אמרינן חם מקצתו הגם שאין לנו ראיה מהש"ס לדין זה]. אמנם כוונת השו"ע אין לפרש כן, שהרי להדיא פסק בסי' קכ"א ס"ו שחם מקצתו גורם שיבלע בכל הכלי [אלא שלא נפלט]. וא"כ יצא לדעת הש"ך שהשו"ע פסק כרשב"א והרמ"א פסק כר"ן ומהר"ם מ"ץ. אמנם יש להוסיף שאף השו"ע פסק כן רק לכתחילה כי בדיעבד יש להתיר כדעת מהר"ם מ"ץ שהרי פסק כן להדיא בסי' צ"ד ס"א.
וכתב הפמ"ג לדעתו, שהא דמבואר בסי' צ"ב ס"ה שטיפת חלב נבלעת בכל הכלי הריקן הרי לנו שאמרינן חם מקצתו לענין הבליעה. יש לבאר שהיינו כשהכלי חם אבל הש"ך והרמ"א איירי שהכלי קר. והיינו גם כשיטת התוס' בזבחים הנ"ל. וא"כ אפשר שאין כוונת הש"ך לדעת הר"ן כי אליבא דהר"ן אולי אין חילוק בין כלי חם לקר ובשניהם אמרינן שלא מוליך הבלע בכולו.
והוסיף הפמ"ג שכתב הש"ך בסי' צ"ב סקכ"ג שאם הטיפה נפלה כנגד הריקן בכלי חדש אף שכעת מבשלים בו בשר- אין הטיפה אוסרת ס' פעמים כנגדה אלא רק כנגד המקום בו היא נפלה, משום שאם חוששים אנו שמא עלה מתבשיל הבשר אף למקום הריקן- נחוש גם שמא ירדה הטיפה עד למטה ונפלטה ולא אוסרת כי יש ס' כנגדה עיי"ש בש"ך. ומבואר בדברי הש"ך שחם מקצתו אמרינן שהטיפה גם נפלטת ולא רק מתפשטת ולהדיא דלא כמג"א שרק מתפשטת ולא נפלטת, וכתב הפמ"ג שלדעת הש"ך איירי סי' צ"ב בקדרה חמה ולכן אמרינן שהבלוע גם מתפשט וגם נפלט. עכת"ד. ובעצם זה המקור היחידי שמצאנו שחם מקצתו [כשהכלי כולו חם] גם פולט ולא רק מתפשט.
ויש להוסיף, שכל דברי הש"ך ע"פ מה שביארו הפמ"ג שכלי הבלוע מאיסור חם כולו שנמצא חציו בתוך האוכל שיש לשער כנגד כולו כי נפלט כולו, היינו דוקא הש"ך לשיטתו [בסי' צ"ב סקכ"ז וסקכ"ג] שהבלוע בכלי יכול לילך גם בלא רוטב, דאע"פ שאין הבלוע יוצא בלא רוטב- מ"מ בתוך הכלי עצמו יוצא בלא רוטב. ולכן גם כאן הכף יכולה לפלוט מה שנמצא במחוץ לרוטב ע"י שמתחממת. אבל הרעק"א שם חלק על הש"ך בזה וס"ל שאין הבלוע הולך בכלי עצמו בלא רוטב, וממילא יכול לבאר הרעק"א לשיטתו כדעת המג"א, שאף שהבלוע יכול להתפשט מתוך הרוטב לכל הכלי עדיין אין הבלוע בכחלק הריקן של הכלי יכול לזוז בלא הרוטב ולכן אין לשער כנגד כל הכף [בסי' צ"ד]. ומה שבסי' צ"ב הטיפה מתפשטת היינו משום שהיא רוטב ולא בלועה. אך מה אעשה והרעק"א בסי' תנ"א מבאר כפמ"ג בדעת הש"ך. ויל"ע בדבר זה.
והעולה לדינא מדברי הש"ך: כלי קר לא אמרינן חם מקצתו אף לענין הבלוע לדעת הרמ"א [ורק מחמירים אם יפול איסור על החלק החיצון שיבלע בו] ולדעת השו"ע נפסוק שנבלע בכולו אך לא נפלט, וכדעת הרשב"א ולא כר' פרץ. כלי חם אמרינן חם מקצתו לגמרי אף לענין להפליט ממנו.
ויש להוסיף לענין הגעלה שכתב הרמ"א שמועילה גם כשמגעיל מקצת הכלי, ע"פ הפמ"ג יהיה דין זה דוקא באופן שלא היה כל הכלי חם בשעת הבלע לתוכו. כי אם היה כל הכלי חם בשעה שנכנס לקצתו הרי היה הבלע מתפשט בכל הכלי מצד החום וכעת הגעלה במקצת לא תועיל וצריך להגעיל את כולו ומה שמועילה הגעלה למקצת הכלי היינו רק כשמקצתו בלוע וכנ"ל. וכ"כ להדיא החוו"ד סי' צ"ב סקט"ז. ועיין ברעק"א יור"ד סי' קכ"א על הש"ך שם שכתב דלא כפמ"ג וחידש שהיות והגעלה היא רותחת מאוד תועיל להוציא את הבלע כולו שנבלע ע"י מקצתו עיי"ש.
ח. במשנ"ב סי' תנ"א סקס"ט ביאר דין הרמ"א שם שמועילה הגעלה של הכלי בלי הידות, משום שאמרינן שע"י הגעלה במקצת יוצא כל הבלע- כדעת הרא"ה. ולא ביאר דברי הרמ"א כדעת הש"ך שלא נבלע בשאר הכלי, וכמו"כ לא ביאר דעת הרמ"א כמג"א שמותר להשתמש רק בחלק שבו הגעיל שמשם באמת יצא האיסור. ועיין בהגר"א שם אות מ'. ונראה שלמד ברמ"א כדעת הר"ן ואילו במשנ"ב כתב את דברי הגר"א כנ"ל.