הלכות שבת
סימן רנ"ג |
סעיף א-ה |
דין כירה ותנור, ליתן עליה הקדירות בערב שבת
סעיף א
כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים, או בעצים אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אלא אם כן נתבשל כל צרכו, והוא מצטמק (פירוש, הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה.
או שהיה חי שלא נתבשל כלל, דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי. אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כל צרכו והוא מצטצק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה, ואסור להשהותו עליה, אלא אם כן גרף, דהיינו שהוציא ממנו כל הגחלים, או קטם, דהיינו שכיסה הגחלים באפר למעט חומם. ואם נתן בה חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה, דעל ידי כך מסיח דעתו ממנה.
ואפילו אינה גרופה (פירוש, שמשך הגחלים מהתנור) וקטומה (פירוש, שכיסה הגחלים באפר), מותר לסמוך לה קדירה בסמוך חוצה לה.
ואם הוסקה בקש או בגבבא, מותר לשהות עליה אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה.
"'הגה:"' שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם, האחת גרופה וקטומה והשניה אינה גרופה וקטומה, מותר לשהות על הגרופה וקטומה, אף על פי שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמרא פרק כירה).
ותנור אפילו הוסק בקש ובגבבא, אסור אפילו לסמוך לו אפילו הוא גרוף וקטום
"'הגה:"' כל זמן שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי)
וכל שכן שאסור לשהות בתוכו או על גבו. וכופח שהוא מקום שפיתת קדירה אחת אם הוסק בקש או גבבא דינו ככירה בגפת או בעצים דינו כתנור. (והתנורים שלנו דינם ככירה) (ר"ן ריש פרק כירה וכל בו וכן משמע מפירוש רש"י). ואם שכח ושהה אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו מותר אפילו הוא מצטמק ויפה לו ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו אסור עד מוצאי שבת ואם עבר ושהה אסור בשניהם:
הגה: עד בכדי שיעשו (הגהות אשירי ורמב"ם פרק ג'). ואם החזירה אינו יהודי בשבת דינו כשכח ושהה (הגהות אשירי). ואם החזירו ישראל דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), ואם מצטמק ורע לו, מותר, שהרי לא נהנה מן האיסור (בית יוסף. ועיין לקמן ריש סימן רנ"ז):
ויש אומרים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פירוש שם אדם שהיה אוכל מאכלו של נתבשל כל צרכו) או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר להשהותו על גבי כירה:
הגה: או אפילו על גבי תנור (המגיד פרק ג' והגהות מרדכי ומיימוני פרק ג' וריש פרק כירה ובית יוסף):
אפילו הוסק בגפת ועצים אפילו אינה גרופה וקטומה ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי וכן לענין אם נטל הקדרה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת. ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי אסור, ואין צריך לומר אם עבר ושהה:
הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה:
וכל זה בענין שהה שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או על גבי אבנים ואינה נוגעת בגחלים אבל הטמנה על גבי גחלים לדברי הכל אסור:
הגה: ויש אומרים דאפילו אם הקדרה עומדת על גבי האש ממש כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה ושרי וכן המנהג רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם ואם לא נתקן מן האש ונמצאו על גבי האש בשבת יש להסירו משם על ידי אינו יהודי ואם ליכא אינו יהודי מותר לישראל להסירו משם, ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים, ואז אף אם ינענען קצת דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ריש פרק כירה והגהות מיימוני פרק ו'):
סעיף ב
כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת:
הגה: ועודה בידו (טור):
ולא הניחה על גבי קרקע:
הגה: ודעתו להחזירה (טור):
ודוקא על גבה אבל לתוכה אסור ובתנור אסור להחזיר אפילו הוא גרוף וקטום והוא הדין לכופח אם הסיקו בגפת ועצים:
הגה: ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (בית יוסף), ואז מותר להחזיר ואפילו לכירה אחרת אבל אם לא נתבשל כל צרכו אסור אפילו לאותה כירה (מיימוני פרק ג'). ויש אומרים דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשכה אבל אם לקחו משם משחשכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר (ר"ן פרק כירה וכל בו). וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה וסומכין עצמם על דברי המקילין וטוב להחמיר מיהו אם נצטנן לכולי עלמא אסור (בית יוסף). ויש אומרים דאם הוציא מאכל מן התנור אסור להניחו בכרים ובכסתות (הגהות מיימוני פרק ד'). יש אומרים דכל שהוא סמוך לחשיכה או סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן (הגהות מרדכי) אם הוא סמוך כל כך שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום דינו כמו בשבת עצמו ויש מקילין בזה והמנהג להקל אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך. ודוקא על גבי כירה ממש אבל לסמוך אפילו לאש במקום שהיד סולדת בו שרי אפילו סמוך לחשיכה (הגהות מרדכי והגהות מיימוני). ובתנור אין חילוק בין להחזיר עליו או לסמוך אצלו ודוקא במקום שהיד סולדת אבל אין היד סולדת שם שרי אפילו בשבת כמו שיתבאר לקמן סימן שי"ח:
סעיף ג
המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה על גבי הקדירה ריקנית ויזהר שלא ישים קדירתו על גבי קרקע ושתהיה רותחת (וכבר נתבאר שנוהגים להקל אף אם נתנה על גבי קרקע):
סעיף ד
יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבעוד יום קומקום של מים חמין ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק
(ועיין לקמן סימן שי"ח):
סעיף ה
מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם ודאי אסור:
הגה: והוא הדין שאסור להניחו על גבי כירה אפילו גרופה וקטומה דלא התירו אלא חזרה וכדרך שנתבאר. ויש מתירין ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבעוד יום לא נשאר בו רק הבל מעט ואין לחוש לבישול (כל בו) ובלבד שלא נצטנן לגמרי. ויש מחמירין בזה. ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו אסור. ועיין לקמן סימן שי"ח וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן ואם עשה כן אסור לאכלו אפילו צונן (בית יוסף והרשב"א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כל כך שעדיין ראויים לאכול אם חממו אותו האינם יהודים מותרין לאכול לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאים הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אחר כך התנור ההוא ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל על ידי ישראל אסור בכהאי גונא (תרומת הדשן). אבל אם הקדירות עדיין חמין מותר להעמידן אצל תנור בית החורף מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו וכן המנהג פשוט להתיר ועיין לקמן סימן שי"ח:
בס"ד
הערות סימן רנ"ג
בענין 'שמא יחתה' ו'מחזי כמבשל', ודיני פלטה ובלעך שלנו היום
- א. נחלקו חכמים וחנניה באיזה אופן מותר להשהות מער"ש ע"ג כירה שאינה גו"ק. דעת חכמים שרק תבשיל שמצטמק ורע לו יכול להשהות ודעת חנניה שאף תבשיל שהתבשל כמאכב"ד יכול להשהות [ולדעת הרז"ה רק תבשיל כמאב"ד ומצטמק ורע לו או תבשיל שהתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו, ואין הלכה כן]. והנה הטעם שאין להשהות על כירה שאינה גו"ק כל חד לשיטתו משום החשש שמא יחתה בגחלים בשבת, אלא שלדעת חנניה אין חוששים כאשר התבשל כבר כמאכב"ד משום שלא יעבור איסור כאשר יכול לאכול בדיעבד, ולדעת חכמים חוששים, ורק כאשר התבשיל מצטמק ורע לו – לא יחתה בשבת כי מזיק למאכל. ובשו"ע הרב ס"ח כתב ב' טעמים מדוע לחנניה אין חשש שיחתה, 1. היות שכבר התבשל כמאב"ד- יהיה מוכן עד הלילה גם בלא שיחתה. היות שניתן לאכול בשעת הדחק- לא יחתה בשביל למהר בישולו ומסיח דעתו ממנו.
- ב. וכאשר מחזיר בשבת ע"ג כירה שאינה גו"ק [דהיינו אף שעושה תנאי החזרה, עודה בידו ודעתו להחזירה] יש לדון מדוע אסור לעשות כן. ובשעה"צ אות ל"ז הביא בזה ב' טעמים. 1. דעת רש"י והר"ן במשנה ריש כירה שכתבו שב"ש אוסרים להחזיר בשבת לכירה גו"ק משום שמחזי כמבשל, ומשם נלמד לב"ה שהתירו להחזיר לגו"ק אך אסרו להחזיר לאינה גו"ק, ויתבאר הטעם גם משום מחזי כמבשל [אף שלא כתבו כן להדיא בדעת ב"ה, ואפשר שמודים שלדעת ב"ה באינו גו"ק הטעם משום שמא יחתה]. ודעת ספר הישר, שאסרו להחזיר משום שמא יחתה בשעה שמחזיר.
ויש לציין ששונה דין 'שמא יחתה' של דין שהייה לדין 'שמא יחתה' שכתב ספר הישר. דבדין שהייה החשש משום שמא יחתה אח"כ בשבת, ולא בזמן שמניח ע"ג האש. ואילו שמא יחתה שכתב ספר הישר הוא שחוששים שמא יחתה בזמן שמניח בשבת עצמה ולא שיחתה אח"כ. והבאור בזה, שהיות ואיירי שמחזיר בשבת דבר שמבושל כ"צ לא חוששים שמא יחתה אח"כ כפי שלא חוששים בדין שהייה כאשר משהה דבר שהתבשל כ"צ לדעת חנניה, אלא ע"כ החשש שמא יחתה מיד בשעה שמניח. דכל מה שהתרנו בשהייה מער"ש כשמבושל כמאכב"ד ולא חוששים לחיתוי דהיות ובשבת עצמה לא עושה שום מעשה לא חוששים שמא יבוא ויעשה מעשה כעת ויחתה. אך כאשר מחזיר בשבת ועושה כעת מעשה בשבת, חוששים שמא בזמן החזרה - יחתה. וכן הוא לשון ספר הישר 'שיראה שהקדרה צוננת ויחזירנה בחזרתה'.
- ג. ובתוס' והרא"ש ריש פרק כירה חידשו שיש דין חזרה גם בער"ש כאשר נותן בער"ש ע"ג כירה שאינה גו"ק והחשש שמא יבוא לעשות כן בשבת ויבוא לחתות כמבואר במג"א סקכ"ו וסקכ"ז. והיינו כפי שכתבנו בשם ספר הישר שהאיסור להחזיר בשבת לאינו גו"ק משום שמא יחתה ולא כתבו שהחשש משום מחזי כמבשל [והאופן שדיבר התוס' הוא רק במאכל שהתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו, כי אם הוא קדרא חייתא מותר אפי' סמוך לשבת. ואם הוא מאכב"ד מותר היות ולא יבוא להחזיר בשבת משום שעי"ז מבשל בשבת ויודע שאין לעשות כן כמבואר במג"א סקכ"ז. ורק באופן שהתבשל כ"צ ומצטמק ויפה לו יש לחוש שמא יעשה כן בשבת ואז חוששים שמא יחתה]. אמנם בב"י הביא בשם הגהות מרדכי להסתפק האם אסור לתת לכתחילה מער"ש גם בכירה גו"ק וכנראה שחשש למחזי כמבשל.
- ד. ונמצא לפ"ז, שאם השהה מער"ש תבשיל שלא התבשל כ"צ ונכנסה שבת, יש להסירו בשבת מהאש משום החשש שמא יחתה וכפי שמבואר במג"א סק"ג ומשנ"ב סק"י. ואם גוי מניח תבשיל שהתבשל כ"צ ע"ג אש שאינה גו"ק בשבת אין צריך להסיר בשבת כי בדין חזרה החשש שמא יחתה בזמן שמניח, וכשהניח גוי החשש הוא רק אחר החזרה ובזה אין חשש בדבר שמבושל כ"צ שיחתה אח"כ וכשנ"ת לעיל. ובעצם זהו דין הרמ"א ס"ה שהתיר בשם תרומה"ד כשגוי מסיק התנור לצורך חימום הבית ועי"ז מתחמם התבשיל ושרי, ולא חשש הרמ"א שמא יחתה אח"כ הישראל משום שכאשר התבשיל מבושל כ"צ לא חוששים שמא יחתה אח"כ. ולפ"ז שאם התבשיל הוא לח שנצטנן שיש בו משום בישול, אפשר שיהיה אסור לעשות כן כי בזה נחוש שמא יחתה הישראל אח"כ, ויל"ע כי לא מצינו מי שיעורר בזה. ועוד יש לעיין, לדעת חכמים שחוששים שמא יחתה אח"כ אף במבושל כ"צ, האם דין הרמ"א שמתיר ע"י הגוי ולא חש לשמא יחתה כי לא עושה הישראל מעשה נאמר רק במצטמק ורע לו. וצ"ב בזה כעת.
- ה. ועכ"פ מה שהתבאר בדין הגוי, מובנים דברי הבאור הלכה ס"א ד"ה 'ואם החזירם'. דהנה כתב הרמ"א שם שאם החזיר הגוי דינו כשכח ושיהה, שאם לא התבשל כ"צ אסור ואם מבושל כ"צ שרי. ובלבוש כתב שדין זה דוקא כשלא ידע הישראל מכך, אבל אם ידע אסור. וחלק עליו הבאור הלכה דאף אם ידע מכך הישראל שרי. וכוונתו, דהיות כשמחזיר בשבת מבושל כ"צ אין חשש שמא יחתה אח"כ אלא רק חשש שמא יחתה בזמן החזרה וכאשר מחזיר אין גוי אין חשש כלל ולכן אף שיוודע לישראל חזרת הגוי לית לן בה.
וכן מובנים דברי הבאור הלכה ס"ה, שכתב שאם החזיר הגוי באופן האסור לא נאסר התבשיל בדיעבד משום שניתן להקל בשבות דשבות לצורך שבת. עכת"ד. ולכאורה עדיין יקשה מדוע לא חוששים שמא יחתה הישראל אחר שהגוי החזיר לכירה שאינה גו"ק. אלא ע"כ כפי שביארנו שכאשר מחזיר בשבת תבשיל שמבושל כ"צ אין החשש שיחתה אח"כ אלא רק שיחתה בזמן הנתינה והיות והגוי מחזיר לית לן בה. וע"ע שעה"צ אות צ"ו שגם מוכח כן.
- ו. עוד מצאנו שהביא המשנ"ב סקס"ח בשם הישועות יעקב להקל אם גרף הגחלים לצד אחד – נחשבת הכירה לגו"ק ויכול להחזיר אליה באופנים המותרים. ויל"ע, שהרי ב' טעמים הובאו לעיל שאין להחזיר לכירה שאינה גו"ק, או משום מחזי כמבשל או משום שמא יחתה, ואף אם נאמר שבאופן זה אין מחזי כמבשל כי עושה היכר, מדוע שלא יהיה חשש שיחתה אח"כ. ובישועות יעקב ביאר כוונתו, שמחלוקת הראשונים האם צריך לגרוף כל הגחלים או רק להזיזם לצד אחד תליא בפלוגתא דחכמים וחנניה, שלדעת חנניה אין חשש שיחתה אח"כ ולכן מתיר להשהות כמאכב"ד וממילא מספיק חיתוי שמזיז לצד את הגחלים כי החשש חיתוי בחזרה הוא רק בזמן שמחזיר בפועל ובזמן מועט שכזה זוכר הוא ושם לב להיכר שעשה ולא יבוא לחתות אח"כ. ואילו לדעת חכמים החשש שמא יחתה אח"כ ולא יועיל היכר כי בזמן שיבוא לחתות כבר ישכח מההיכר שעשה ולכן צריך להוציא הגחלים וממילא הרמ"א שפסק כחנניה יש להתיר בגריפה לצד אחד. ואף שיש לעיין בדבריו ולהאריך בהם, מ"מ מתבאר בדבריו שחשש חיתוי בחזרה הוא בזמן שמניח הקדרה ע"ג הגחלים.
- ז. ויש להעיר שאם הדברים כנים לא אתברר לי דברי המג"א סקמ"ג והביאו המשנ"ב סקק"ג, שאם הישראל מניח ע"ג תנור קודם ההיסק ואח"כ הוסק התנור אף שאין חשש של בישול יש לאסור משום שחוששים שמא יחתה. ומדוע יש חשש זה הרי ביארנו לעיל שאין חשש שמא יחתה אח"כ כאשר המאכל מבושל כ"צ אלא רק חשש שמא יחתה בזמן הנתינה וכאן אין כל חשש שהרי בזמן הנתינה התנור אינו מוסק, ומדוע כשגוי עושה פעולה זו לא חוששים שמא יחתה ישראל אח"כ ואילו כאשר ישראל עושה פעולה זו חוששים שמא יחתה אח"כ. וצ"ב כעת.
- ח. והחזו"א [סימן לז אות כא, כו] רוח אחרת היתה עימו וכתב שחשש שמא יחתה הוא תמידי גם כאשר מחזיר על האש בערב שבת, דהחשש הוא שמא יחתה אח"כ ולכן גם אם מניח גוי או קוף תבשיל ע"ג כירה שאינה גו"ק באופן שיש חשש שמא יחתה- חוששים שמא יחתה אח"כ, דאין קשר בין מעשה ההנחה לבין חשש חיתוי. ולכן כתב החזו"א להסכים עם הלבוש שהביא הבאור הלכה ס"א, וס"ל שאם החזיר הגוי מותר לישראל רק באופן שלא נודע לו שהחזיר הגוי, כי אם נודע לו חייב להוריד משום חשש שמא יחתה הישראל. וכן לשיטתו חולק על הבאור הלכה ס"ה וס"ל שכאשר גוי מחזיר באיסור לאינו גו"ק אין היתר בדבר דעדיין יש חשש שמא יחתה.
- ט. אלא שלפ"ז יקשה עליו דין הרמ"א ס"ה שלא חשש לחיתוי כאשר גוי מניח הקדרה קודם ההיסק ומסיק התנור אח"כ. וכתב ע"ז החזו"א שבאופן שאיירי הרמ"א שמחזיר ע"ג התנור עם המעזיבה הוי כירה גו"ק ולכן התירו לנכרי ליתן קודם ההיסק ואין בזה חשש שמא יחתה, עיי"ש. ודבריו קשים בתרתי. 1. במג"א סקמ"ג מבואר שבאופן שאיירי הרמ"א אסור לישראל להחזיר משום שמא יחתה, ולחזו"א לא שייך חשש זה שהרי גו"ק. עצם סברתו צ"ב, מדוע יש חשש בחזרה בחיתוי אחר זמן, ואילו משהה מער"ש אין חשש חיתוי לאחר זמן ומה ההבדל בין הדבקים.
- י. ויש להוסיף שמצאנו שיטה מחודשת שאסור להשהות ע"ג כירה גו"ק מער"ש תבשיל שהתבשל פחות ממאכב"ד משום שמא יחתה, ולמרות שהוציא כל הגחלים עדיין שייך בזה שמא יחתה, והיא דעת הרשב"א ריש פרק כירה. ואף שהרשב"א נראה שחזר בו מכך, מ"מ היה צד לרשב"א שיש חשש חיתוי גם בגו"ק. והרעק"א הביא דברי הרשב"א האלו, וכתב סברא נוספת לאסור באופן זה דיש לחוש שמא יגיס הקדרה בשבת ונמצא מבשל בשבת, והביא הבאור הלכה דברי רעק"א אלו. ולכאורה לפ"ז לא מצינו ידינו ורגלינו בהנחת תבשיל מער"ש ע"ג הפלטה ואיננו מקפידים שיהיה דוקא מבושל כמאכב"ד. וראיתי שכתבו שהיות ולדעת הרשב"א והרמב"ן דין מגיס קיים רק בהגסה ראשונה וסתם קדרות כבר הגיס אותם פעם אחת, אין לנו להחמיר חומרת הרשב"א כאשר כבר הגיס פעם אחת.
- יא. ולענין חזרה בשבת ע"ג כירה גו"ק בלא שמקיים תנאי החזרה, וכן לענין נתינה לכתחילה בשבת. מתבאר במשנ"ב סקנ"ה שטעם האיסור משום מיחזי כמבשל, דכיון שמניח ע"ג המקום שבו מבשל כל השבוע נראה שמבשל בשבת. ולכאורה נראה שדבר זה מוסכם שזה טעם האיסור שהרי לא שייך חשש יחתה משום שהכירה גו"ק.
אלא שמצאנו ראשונים הסוברים שאף בזה החשש שמא יחתה. דמבואר בתוס' לח: ד"ה 'פינה ממיחם למיחם' שהספק בגמ' אם מותר להעביר ממיחם למיחם שנמצא ע"ג כירה גו"ק הוא משום חשש שמא יחתה. וזוהי דעה מחודשת בזה. ובאמת ראיתי בשפ"א שהקשה מה שייך שמא יחתה בכירה גו"ק. וכן בשאר הראשונים שכתבו דין זה כתבו משום 'מיחזי כמבשל' ולא משום חשש חיתוי.
- יב. סיכום הענין בינתיים: שהייה מער"ש ע"ג כירה שאינה גו"ק אסור משום שמא יחתה אח"כ בשבת, ונחלקו חנניה וחכמים אימתי יש לחוש לזה. 2. הרשב"א מסתפק אם יש איסור שהייה גם בכירה גו"ק בתבשיל פחות ממאכב"ד משום שגם בזה יש חשש שמא יחתה. והרעק"א כתב שיש עוד טעם לאסור בזה משום חשש מגיס. 3. חזרה בשבת ע"ג כירה שאינה גו"ק נחלקו הראשונים האם אסורה משום מחזי כמבשל או שמא יחתה בזמן ההנחה עצמה. והובאו הדברים בשעה"צ ל"ז. 4. דעת החזו"א שחזרה בשבת עצמה ע"ג כירה שאינה גו"ק אסורה משום שמא יחתה אח"כ, ולדעתו גם אם גוי מחזיר בשבת יש להסיר דשמא יחתה הישראל. 5. חזרה או נתינה לכתחילה בשבת ע"ג כירה גו"ק אסורה משום מחזי כמבשל, ולדעת התוס' לח: הטעם לאסור משום שמא יחתה.
- יג. וכעת נדון בפלטה ובלעך המצוי אצלינו האם דינם ככירה גו"ק או לא. ותחילת דברינו נציין מה שכתבו הפוסקים [שו"ת אג"מ ח"א צג, ועוד] שכריים של גז המצויים כיום ישנם כמה סברות שאין בהם חשש חיתוי גם כשהם בלא כיסוי. כשהאש גבוהה לא מצינו חשש שיבוא להנמיכה וכל גזרת חז"ל שיבוא להגביר האש. 2. אף כשהאש נמוכה החשש הוא שמא יביא גז מבחוץ, וזה לא שייך לגזרת חיתוי שהחשש שמא יחתה בגחלים עצמם וממילא לא שייך לגזור כן בגז דידן . 3. כאשר האש קבועה אין בה חשש חתוי אלא רק כאשר הולכת ומתעמעמת וכפי שכתב הבאור הלכה סעיף א' לענין קש וגבבא שכאשר הם דולקים ממש אין בהם חשש חיתוי. ולמרות סברות אלו כתבו האחרונים שדין כיריים שלנו הם כירה שאינה גו"ק [וכן מוכח מדברי הפנים מאירות שהוא בשע"ת ס"ס רנ"ד להחמיר שנחשב אינו גו"ק עיי"ש], אך כתבנו זאת להורות שיש סברא להקל בכל זה.
וכאשר מכסה את הכיריים בבלעך או ששם פלטה, לא עושה מעשה קטימה בגוף האש אלא רק מכסה אותה מלמעלה, והיה מקום לדמות זאת לבאור הלכה ריש סימן רנ"ג שכתב שאם שם מכסה לכירה ומניח עליה נחשב עדיין לאינו גו"ק כי אינו עושה מעשה באש עצמה. אלא שזה גופה יש לדון שהרי כתב השו"ע ס"ג שאם מניח קדרה ריקנית ע"ג האש הוי כירה גו"ק ומה ההבדל בין המקרים. ויש לבאר שיש לבדוק כל מקרה לגופו האם הדרך לעשות כן במשך השבוע ולבשל שם כך, שהבאור הלכה הראשון איירי שכן הדרך ולכן למרות שמכסה האש הוי כירה שאינה גו"ק, ואילו השו"ע איירי שאין הדרך להניח קדרה ריקנית ע"ג האש ולכן נחשבת האש לגו"ק.
עוד מצאנו במג"א סקל"א כתב לדון על תנור שהאש בתוכו ורוצה להניח ע"ג המעזיבה, שהיות ויש מעזיבה נחשב התנור לגו"ק. והביא שמהרי"ל סובר שאין להניח על המעיזבה אא"כ עושה היכר נוסף שמניח לבינה או דף עץ, משום שסובר מהרי"ל שהיות וכן הדרך להניח ע"ג מעזיבה אין זה נחשב לגו"ק, ובשו"ע הרב סעיף כו ביאר טעם מהרי"ל משום שתמיד יש שם מעזיבה ואין הדבר היכר [ומג"א מסברא חלק וסבר שאף מעזיבה נחשב לגו"ק]. והיינו שיש לדון לגופו של דבר אימתי דרך לבשל שם ויש לחוש למיחזי כמבשל ולשמא יחתה ואימתי אין דרך וממילא אין לחוש.
- יד. ובמקום שאין דרך לבשל שם, מסברא יש להתיר גם נתינה לכתחילה בשבת דהיות ואין חששות שמא יחתה ומיחזי כמבשל, אין סיבה לאסור. וכל מה שאוסרים בכירה גו"ק לתת לכתחילה בשבת משום שבמקום זה מבשל כל השבוע ומה בכך שכעת הכירה גו"ק, סו"ס מיחזי כמבשל איכא. אבל במקום שאין דרך לבשל כמו ע"ג מעזיבה כשעושה היכר- יש להתיר נתינה לכתחילה. וכן כתב המג"א סו"ס רנ"ט והובא במשנ"ב סקפ"א. אמנם הרעק"א חולק על המג"א וסובר שאין היתר לתת לכתחילה בלא תנאי החזרה אף ע"ג מעזיבה עם היכר, ולכן כתב שאם התבשיל קר אף שהוא יבש ואין בו משום בישול אין לתיתו לכתחילה ע"ג ההיכר משום שכתב המג"א סקל"ו שתבשיל שהצטנן אף שעודה בידו ודעתו להחזירה- אסור להחזירו היות וכבר פקעה השהייה הראשונה, וה"נ לענין להניח לכתחילה ע"ג ההיכר.
ונמצינו למדים שישנם ג' מצבים. 1. האופן שדיבר עליו הבאור הלכה הראשון שמניח טס של מתכת על הכירה והיות ודרך לבשם שם נחשב לאינו גו"ק כי הדרך לחתות למרות שיש טס מתכת. 2. האופן שדיבר השו"ע ס"ג שמניח קדרה ריקנית, שבזה הותר רק בתנאי החזרה משום שכיסוי זה הופך את הקדרה לגו"ק כי אין הדרך לבשל כך, אבל סו"ס המקום עצמו הוא מקום שמבשל שם תמיד ולכן למרות שאין חשש של 'שמא יחתה' עדיין נראה כמבשל ולכן יש להתיר רק בתנאי חזרה שעי"ז לא מיחזי כמבשל, וכ"כ המשנ"ב סי' שי"ח סקנ"ט עיי"ש היטב. 3. האופן שדיבר המג"א סקל"א להניח ע"ג המעזיבה או היכר שמניח ע"ג המעזיבה, שבזה אין אפי' 'מיחזי כמבשל' ולכן התיר אף לתת שם לכתחילה בשבת.
וא"כ בפלטה ובלעך לכאורה אין הדרך לבשל עליהם ולכן צריך להיות שאין בהם חשש חיתוי וכן אין בהם מיחזי כמבשל ויהיה מותר אף לתת עליהם לכתחילה דאין בהם שום חשש, וכל מה שמצאנו שאין לתת לכתחילה בשבת הטעם משום מחזי כמבשל במקום שמחזיר שם ולכן צריך תנאי החזרה שיראה כהמשכה לנתינה הקודמת, אך במקום שאין מיחזי כמבשל יהיה מותר אף לתת לכתחילה.
ובאמת בספר שש"כ פ"א הערה פ"ג כתב בשם הגרש"ז להתיר לתת לכתחילה ע"ג בשבת, ואמנם סיים שאין לעשות כן לכתחילה אך אם הניח ע"ג קרקע ודאי שאפשר להחזיר [דאפשר להסתמך בזה על הדעות המקילות בזה].
אמנם בשו"ת אג"מ [ח"ד סי' עד אות לב, לה] נשאל האם מותר לתת ע"ג בלעך בשבת תבשיל יבש צונן, וכתב לאסור היות ועיקר ההלכה כדעת המג"א סקל"ו [ולא כדעת הגר"א שחולק, ואף שהמשנ"ב פסק לעיקר כדעת הגר"א] שבנצטנן יש איסור חזרה, הרי שפסק להחמיר בזה ולכאורה כוונתו כדברי הרעק"א. וכן כתב שם עוד שאפשר להחזיר ע"ג פלטה רק בשבת רק במקום שאין אפשרות לבשל שם, וא"כ פלטה דידן שהיא חמה ואפשר לבשל שם יש לאסור. וזה גם הבאור בס"ה כשמניח ע"ג קדרה מלאה שמותר לתת לכתחילה, משום שאין זה מקום הראוי לבישול, ועיין בבאור הלכה ס"ג, ובחזו"א כתב החילוק בין ס"ה שמניח ע"ג קדרה מלאה ושרי, משום שאין מתחמם האוכל מהאש אלא מהתבשיל של הקדרה המלאה ובזה לא מצאנו שאסרו חז"ל.
ויש להבין מדוע לא נתיר מצד שאין בזה מחזי כמבשל ואין חשש שמא יחתה. ואפשר שהבאור בזה, שהנה כתב בשו"ע הרב בקונטרס אחרון אות י' בסופו, שהטעם שהתיר מג"א סקל"א לתת לכתחילה ע"ג המעזיבה עם ההיכר משום ש'אינו מקום הראוי לבישול', וא"כ היות ופלטה ובלעך הם מקומות הראויים לבישול – יש לאסור לתת עליהם לכתחילה אע"פ שנחשבים לגו"ק. וא"כ זהו גדר אחר ממה שהתבאר עד כה, שלא מספיק שיניח במקום שאין דרך לבשל [כפי שכתבנו בשם המשנ"ב] אלא צריך להניח במקום שאין ראוי שיתבשל [כפי שמוכח בדברי שו"ע הרב].
ולפ"ז מה שמניחים ע"ג הפלטה או הבלעך כלי הפוך ונותנים ע"ג לכתחילה בשבת יועיל רק באופן שאין המקום ראוי לבישול. אך ראיתי שכתב השש"כ בשם הגרש"ז להתיר בזה דהיות ומניח קדרה ריקנית הפוכה הרי משנה מדרך הבישול ומותר לתת אף לכתחילה.
עוד ראיתי בספר שש"כ פ"א אות כו, שמותר לתת ע"ג הבלעך במקום שאינו כנגד הלהבה ממש משום שדין זה הוא כדין 'סמיכה' שמבואר במשנ"ב סקט"ו וסקע"ז שיש המתירים לסמוך לכתחילה לתנור אף דבר קר ואין בו משום בישול [והיא דעת הדגמ"ר], וזוהי קולא גדולה. ויש לציין שנראה שהמשנ"ב לא סמך לכתחילה על דעת הדגמ"ר, עיין באור הלכה ס"ס רנ"ג. שוב הראוני באג"מ [ח"ד, ע"ד בסופו] שאסר בזה ולא ס"ל שהוי סמיכה.
- טו. ויש לדעת, שכל מה שכתבנו שפלטה ובלעך חשיב כגו"ק היינו לדעת הרבה פוסקים [אג"מ, הר צבי, גרש"ז ועוד] אך דעת החזו"א סי' ל"ז אות יא, שבלעך אינו גו"ק [וכן מביאים משמו שגם פלטה אינה גו"ק מדין 'לא פלוג' היות ומשהה דרך בישול], וראייתו ממה שכתבו הפוסקים שאם מכסה את הכירה עדיין חשוב לאינו גו"ק כמבואר בבאור הלכה ריש סימן רנ"ג. וכבר הרבו להקשות ע"ד שהיות ואין דרך לבשל שם מדוע שלא יחשב גו"ק, וצריך לבאר בכוונתו שכאשר החום נשאר חום גבוה ולא פועל בגוף האש כלום אלא רק מכסה עדיין נחשב לאינו גו"ק, ומה שכתב מג"א סקל"א בשם מהרי"ל יש לבאר שמתמעט החום עי"ז.
ובשו"ע הרב קונטרס אחרון אות י' כתב לבאר דעת המרדכי [ששו"ע פסק כדבריו בס"ג] שמותר לתת קדרה ריקנית ע"ג האש ויחשב עי"ז לגו"ק באופן שנמיח קדרה ריקנית ע"ג האש ומניח בתוכה קדרה עם תבשיל – וזה נחשב לגו"ק. ולשיטתו ברור שבלעך דידן נחשב לגו"ק. אמנם החזו"א ביאר כוונת המרדכי שיש הפסק של אויר בין הקדרה של התבשיל לבין האש כגון ששם הקדרה הריקנית הפוכה ע"ג האש ולכן יש אויר מפסיק- ורק באופן זה התיר המרדכי, וממילא לשיטתו בלעך יחשב לאינו גו"ק.
- טז. ואחר כל זה נבוא ונדון האם מותר להניח על הפלטה עצמה תבשיל יבש קר כאשר הפלטה מכובה ותדלק עם השעון שבת אח"כ[1]. ויש בזה ב' אופנים, 1. מניח בער"ש על הפלטה שתדלק בשבת. מניח בשבת על פלטה מכובה שתדלק אח"כ.
ובחזו"א סי' לח סק"ב, ג דן בענינים אלו וכתב לפי שיטתו שפלטה ובלעך נחשב לאינו גו"ק את הדינים הבאים. 1. להניח בער"ש דבר שבשיל ולא בשיל והפלטה תדלק בשבת, יש לאסור ככל שהייה מער"ש שאסור לחנניה באופן זה, וכפי שאסר חנניה באופן שדלוקה מער"ש כן יש לאסור באופן שתדלק בשבת משום שסו"ס יש חשש שיחתה בשבת אחר הזמן שמניח. אך אם מניח דבר המבושל כ"צ אין בזה חשש ומותר לעשות כן [כאשר תדלק הפלטה בשבת] וכן אין בזה דיני חזרה שהרי עושה הכל מער"ש. והוסיף וכתב שאם מניח בער"ש דבר חי ותדלק בשבת ויתבשל מותר, היות ולא עושה בשבת שום מעשה בישול ומצד שהייה שרי כדין קדרא חייתא. 2. להניח ע"ג פלטה בשבת עצמה ותדלק אח"כ, יש לאסור מצד דיני חזרה. וזהו לפי שיטתו שחשש שמא יחתה בחזרה הוא גם אחר הנתינה ולא רק בזמן הנתינה וכפי שהארכנו בזה לעיל אותיות ח' ט'.
ונראה שלדידן שדנים פלטה ובלעך כגו"ק, מותר לתת אף בשבת קודם שהודלקה הפלטה תבשיל קר שאין בו משום בישול, משום שאין בזה דיני חזרה דהיות והפלטה קרה ודאי שאין בזה מיחזי כמבשל ולכן נראה להתיר בזה.
ובשו"ת הר צבי סי' קל"ו הוסיף וכתב להתיר מעיקר הדין להניח ע"ג פלטה קרה מרק חם שכאשר הפלטה תדלק המרק יהיה קר. דאין בזה דין בישול ולא איסור דרבנן של 'אחד נותן את המים ואחד את האור' דמבואר ברעק"א סי' שי"ח ס"ג שדין זה נאמר רק אם היה נותן את המים כשהיה האור דולק יעבור איסור תורה, ואילו במקרה זה לא היה עובר על איסור תורה משום שהמרק כעת חם. ומ"מ כתב בסוף לאסור משום שהחשמל ודאי יבוא ודנים זאת כאילו נמצא כאן כבר עכשיו עיי"ש. ונראה מדבריו שבדבר שאין בו משום בישול מותר לתיתו על הפלטה בשבת לפני שנדלקה.
בענין קדרא חייתא
- א. בגמ' שבת יח: מבואר שבין לחנניה ובין לחכמים מותר להשהות ע"ג כירה שאינה גו"ק קדרה עם תבשיל שלא התבשל, ובטעם הדין ניתן לבאר ב' הבנות. 1. הוי היכר שאין כוונתו לחתות קדרה זו שתתבשל מהר. אין לו צורך בחיתוי כי דעתו של אדם לאכול קדרה זו למחרת – ואז תהיה מוכנה גם בלא שיחתה. והנפק"מ תהיה בירק שיכול להתבשל במהרה, שלטעם הראשון יש להתיר משום שסו"ס עושה היכר שאין כוונתו לחתות אך לטעם השני יש לאסור דהיות ומוכן במהרה יש חשש שיחתה. והרמב"ם פיה"מ התיר ירק אמנם בהלכות נראה שמתיר רק בשר וכן נפסק להלכה, שקדרה חיה מותר רק מין שלא יהיה מוכן בלילה. ונראה להוסיף, שאף לדעת הרמב"ם פיה"מ יש להתיר רק באופן ששם ירק בתוך קדרה מבושלת, כי אם שם קדרה שכולה ירקות אין להתיר שאין בזה היכר שהרי כולה תהיה מוכנה עד הלילה, ועוד שבגמ' להדיא מבואר שאין להתיר באופן זה שנאמר 'לא תמלא אשה קדרה תורמסין ותניח בער"ש על האש' ולדעת הרמב"ם הבאור מפני שממהר להתבשל, וא"כ איך יפרנס הרמב"ם בפיה"מ גמ' זו. ולכן נראה כפי שכתבנו בבאור דעתו, אף שלא ראיתי מי שיעורר בזה.
אמנם כתב הבאור הלכה שאין צורך שיהיה מוכן דוקא בבוקר אלא אף אם מוכן אחר סעודת הלילה יהיה דין של קדרה חיה משום שלא יבוא לחתות כי לא יועיל לו לצורך סעודת הלילה.
ולפ"ז כיום אין כמעט דין זה מצוי בינינו כי האש שלנו מבשל כמעט כל דבר עד סעודת הלילה, ורק בבשר בקר ואש קטנה וחלשה יהיה דין זה מצוי.
- ב. עוד כתב המג"א שדין קדרה חיה שייך רק אם בזמן השקיעה היא במצב זה, אך מניח ע"ג האש טרם השקיעה ובזמן השקיעה תהיה הקדרה 'בשיל ולא בשיל' – אין היתר של קדרא חייתא. וכתב החזו"א [לז, כב] שלפ"ז נפל בבירא היתרא דקדרא חייתא דמי יכול לשער שבזמן השקיעה אין הקדרה כבר חמה, אך אח"כ כתב שהיות ופסק המשנ"ב בריש הסי' שתחילת הבישול הוא בזמן שהקדרה רותחת ולא עד שהיא נרתחת, ממילא אם העמיד אותה ע"ג האש וטרם הוחמה הקדרה עד שהגיע השקיעה- יש לקדרה זו היתר של קדרה חיה.
- ג. דבר נוסף כתב הב"י בשם הגהות מרדכי, והביאו הבאור הלכה ריש הסי'. שאף תבשיל שהתבשל כ"צ ודעתו לאכלו רק למחר – יכול השהותו ע"ג כירה שאינה גו"ק כמו קדרה חיה. ומ"מ סומך ע"כ הבאור הלכה רק בדיעבד ולא לכתחילה.
ולפ"ז, מסתבר שאף קדרה שהיא 'בשיל ולא בשיל' מותר להשהותה באופן שרוצה לאוכלה למחר. וא"כ יש להעיר שבגמ' מבואר ש'בשיל ולא בשיל' אין היתר להשהותה ע"ג כירה שאינה גו"ק, ומדוע לא נקטה הגמ' שאף בזה יש אופן שמותר כגון שרוצה לאוכלה למחר. וצ"ב.
סיכום דיני עבר ושיהה, והחזיר, והטמין- בישראל ובגוי
הדינים בישראל:
- א. שכח ושיהה- היות ולא עשה מעשה בשבת, אם מצטמק ויפה לו מותר ואם לא התבשל כ"צ אסור – שו"ע רנ"ג ס"א.
- ב. עבר ושיהה- אסור אפי' מצטמק ויפה לו, ומצטמק ורע לו מותר דלא אהנו מעשיו כלל- שם.
- ג. החזיר בשבת- היות ועשה מעשה בשבת עצמה, אסור אפי' שמצטמק ויפה לו, ומצטמק ורע לו מותר דלא אהני מעשיו- רמ"א שם.
- ד. החזיר בשבת מבושל כ"צ- אם היה התבשיל קר יש לאסור כאשר הוא חם משום שאהני מעשיו בזה שהוא חם, ודומה למצטמק ויפה לו שאסרנו בהחזיר בשבת, וכמבואר בבהגר"א סימן רנ"ג אות ס"ח עיי"ש היטב. אך אם הצטנן התבשיל אח"כ מותר, כי לא אהני מעשיו.
- ה. הטמין בער"ש [במוסיף הבל] – אף שלא עשה מעשה בשבת מחמירים טפי משהה בשוגג ואסור אפי' מצטמק ויפה לו, ומותר מצטמק ורע לו דלא אהני מעשיו- שו"ע רנ"ז ס"א. ומסתבר שה"ה גם העשה כן בשבת.
- ו. הטמין בשבת [באינו מוסיף הבל]- מותר מיד, כי לא אהני מעשיו שהרי לא חימם התבשיל ע"י הטמנה זו- משנ"ב שם.
הדינים בגוי:
- א. שהייה- אין איסור בגוי להשהות.
- ב. החזיר בשבת- מותר אפי' מצטמק ויפה לו דלא אהני מעשיו כ"כ- רמ"א רנ"ג ס"א.
- ג. אמירה לגוי להחם או להחזיר- אסור תמיד ואפי נצטנן אח"כ כי קנסוהו- משנ"ב רנ"ג צד, צו. ואסור אפי' שהגוי עובר רק על איסור חזרה שהוא מדרבנן [ולא על איסור בישול כי אין בישול אחר בישול בלח שנצטנן מעיקר הדין וכדפסק הרמ"א שי"ח סט"ו] כמבואר שעה"צ אות צ"ו.
ומה שכתב המרדכי ס"ס רנ"ט שאם אמר לגוי לעשות מלאכה דרבנן אין איסור להנות, היינו רק באופן שלא נהנה ממעשה הגוי כגון שהניח קדרה ע"ג הגחלים וכאשר הגוי יסירנה לא יועיל לענין הבישול עצמו כמבואר בפמ"ג רנ"ג א"א ל"ז בסופו.
- ד. החזיר גוי מעצמו- אם א"א לאכול התבשיל כשהוא קר , אסור לאכול כשהוא חם משום שאהני של מעשיו של הגוי אבל אם לא היה צונן לגמרי ואפשר לאוכלו כך, מותר לאוכלו אף כשחימם הגוי יותר מכך משום שדומה למצטמק ויפה לו שמותר בהחזיר הגוי כיון שלא כ"כ אהני מעשיו – רמ"א רנ"ג ס"ה ומשנ"ב צז, קא, קב.
ואם החזיר הגוי תבשיל יבש קר וחממו, מסברא יש להמתין עד שיצטנן כי אהנו מעשי הגוי שכעת התבשיל חם, ולא נאסר אחרי שהצטנן כי הגוי עשה כן מעצמו ולא בציווי הישראל.
[1] כי בדבר שיש בו משום בשול פשוט שאסור כדין אחד נותן את המים ואחד נותן את האור שהראשון פטור אבל אסור וכמובא ברמ"א סו"ס רנ"ג וכ"כ שו"ת הרב צבי סי' קלו. ואף רצה לאסור שם מדאורייתא מדין 'סוף חמה לבוא' שהחשמל שעתיד להגיע נחשב כאילו כבר נמצא כאן.