סעיף ח
הקדמה: יש לדעת כמה דינים קודם שנבאר סעיף זה. א. חתיכת איסור שנוגעת בחתיכה ושניהם חמים, נאסרת החתיכה כדי נטילה כמבואר סי' ק"ה ס"ד [ולדידן כיום שאיננו בקיאים בין כחוש לשמן תאסור את כולה כמבואר ברמ"א שם ס"ה]. וכל זה כשהחתיכה אסורה מחמת עצמה, אבל אם רק בלוע בה איסור אמרינן שאין הבלוע יוצא בלא רוטב ואפי' קליפה א"צ כמבואר שם ס"ז. ב. כלי שבלוע איסור ונוגע בחתיכה, אוסר את החתיכה כדי קליפה ובזה לא אמרינן שאין הבלוע יוצא בלא רוטב [עיין רמ"א ק"ה ס"ז, וש"ך וט"ז שם בטעם הדבר]. וכל זה בחתיכה כחושה ויבשה, אבל אם יש קצת רוטב אוסר אותה כדי נטילה [ולדידן יאסר הכל דאין אנו בקיאים וכו'].
ובבאור הסעיף יש ב' מהלכים. דעת הט"ז, ששו"ע איירי באופן א' ולא בב' אופנים. ופאנד"ש הינו כלי ולא אוכל. וחידוש השו"ע, שלמרות שאוכל שנוגע באוכל נאסר כדי נטילה, כאשר האוכל הוא גבינה נאסר רק כדי קליפה כי אין כח בגבינה להבליע יותר מכ"ק. ובחזו"א (כב, ו) כתב לפי אוקימתא זו [שפאנד"ש אינו אוכל אלא כלי] שהחידוש הוא שיש חילוק בין אוכל שנוגע באוכל שצריך כדי נטילה לבין אוכל שנוגע בכלי שמספיק כדי קליפה. ואין זה חידוש מיוחד בגבינה . ודעת הש"ך שפנאד"ש הוא אוכל וחידש השו"ע שגבינה שונה משאר האוכלים שלא נבלעת אלא כ"ק . ועוד חידש השו"ע לפ"ז, שכמו שגבינה לא יכולה להבליע יותר מכ"ק כך כלי לא יוכל להבליע יותר מכ"ק [והוא בעצם דין הרמ"א סי' ק"ה ס"ז שהוזכר לעיל]. ולכן גבינה חמה שנפלה על כלי חם- נאסרה הגבינה רק כ"ק [ולדעת הט"ז זה החידוש היחיד של השו"ע].
סעיף ט
בסעיף זה מבואר שעירוי מכלי של בשר לכלי של חלב – מותר בין האוכל ובין הכלי. והש"ך סקל"ד העמיד את הסעיף בעירוי שלא נפסק הקילוח, והקשה מדוע שתק הרמ"א ולא חלק על השו"ע, הרי דעתו לקמן סי' צ"ה ס"ג שהכלי נאסר באופן זה. ותירץ הש"ך שהיות ויש כאן סברא נוספת שהדבש פוגם לכן לא חלק הרמ"א על השו"ע. ומבואר עוד בש"ך שבעירוי שנפסק הקילוח פשיטא שהכל היה מותר. וכבר הקשה הפמ"ג מדוע פשיטא לש"ך שבעירוי שנפסק הקילוח הכל שרי, הרי דעת הרמ"א שאף עירוי שנפסק הקילוח מבליע או מפליט ואם כן הדבש צריך להאסר מהטעם שמקבל מהכלי שמערה עליו טעם נוסף. ואמנם לגבי הכלי התחתון לא קשיא מדוע פשיטא ליה לש"ך שיהיה מותר, שהרי כבר התבאר בש"ך סי' צ"ב סקל"ח ובפמ"ג שם שאין הכלי נאסר מעירוי שנפסק הקילוח, אבל על האוכל קשיא. ובחוו"ד כאן כתב לבאר, שהיות ועירוי שנפסק הקילוח אוסר שלא מעיקר הדין אלא מצד החומרא, ממילא באופן שא"א להחמיר כגון בכלי שא"א לקולפו- אין להחמיר בדין עירוי זה. וא"כ ה"ה לענין הדבש היות והוא דבר לח וא"א לקולפו- אין להחמיר בו בדין עירוי זה ולכן פשיטא ליה להש"ך שגם הדבש שרי.