סעיף א
מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל:
סעיף א
מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל:
סימן רנח
ובגמ' ריש פרק במה טומנין איתא "רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא, נזהיה רבה. אמר ליה רבי זירא: מאי שנא ממיחם על גבי מיחם, אמר ליה: התם - אוקומי קא מוקים, הכא - אולודי קא מוליד". וגם בסוגיה זו לא מתבאר מדוע ר"ז רצה להתיר קר ע"ג חם, ומדוע רבה אסר עליו.
עוד יש לבאר באיזה אופן עוסקות הסוגיות, האם שהמיחם התחתון החם מונח ע"ג האש ובכל זאת מותר להניח ע"ג חם. או שאיירי דוקא באופן שהמיחם התחתון לא נמצא ע"ג האש אלא שחם הוא מעצמו ובזה מותר להניח ע"ג חם ולא צונן.
ובבאור דבריו מצאנו מחלוקת בפוסקים. דעת המשנ"ב, שכאשר מוסיף כלי על ההטמנה שכבר קיימת כמו במקרה דידן שמוסיף מיחם עליון על מיחם תחתון אין זו הטמנה האסורה, שהרי שנינו שניתן להוסיף עוד כיסוי של הטמנה על מה שכבר הטמין וכמבואר בסי' רנ"ז ס"ד, וא"כ ה"ה שמותר להוסיף כלי שאינו מוטמן לכלי שכבר מוטמן, ולכן חשב ר"ז להתיר הטמנה זו, וע"ז ענה רבה שהדבר נכון כאשר מניח מיחם חם ע"ג מיחם חם כמבואר בברייתא בסוף הפרק שהיות והתחתון כבר הוטמן ורק מוסיף על הטמנתו אין בזה משום איסור הטמנה וכן פסק במשנ"ב סי' שי"ח סקנ"א [וקצ"ע לשון המשנ"ב סי' רנ"ג סקפ"ח, עיי"ש]. אבל כאשר העליון קר, נחשבת הטמנה זו כדבר המוסיף הבל משום שמוליד חום בעליון אך באמת אין זה ממש כמוסיף הבל משום שבער"ש מותר לעשות כן כמבואר בטור ושו"ע ואם היה נחשב למוסיף הבל ממש היה אסור אף בער"ש, אלא הגדרת הטמנה זו שהיא כעין דבר המוסיף הבל ולכן אסרוה. ואילו כשמטמין חם ע"ג חם אין זה הטמנה בדבר המוסיף הבל כי סו"ס לא מוסיף הבל בעליון שהרי חם הוא, ומצד צורת ההטמנה אין זה צורת הטמנה כלל כי רק מוסיף על הטמנה קיימת וכנ"ל.
ובגר"ז בקונטרס אחרון נראה שגם למד כמשנ"ב שנחשבת הטמנה זו כדבר המוסיף הבל משום שמוליד חום בעליון, וכתב שלפ"ז אסור לר"י גם בער"ש לעשות כן. ובאמת מה שכתבו הטוש"ע שמותר להטמין כן בער"ש לא התפרש בר' יונה וכתבו זאת מסברתם ולדעת שו"ע הרב סובר ר' יונה לאסור גם בער"ש.
אמנם החזו"א [לז, יז- יח] ביאר כוונת ר' יונה, שהטעם לאסור הטמנת מיחם קר ע"ג חם משום שאין בזה את ההיתר של 'הטמנת צונן', דכל ההיתר הוא רק כאשר הצונן לא מתחמם, אבל כשמתחמם אין את היתר של הטמנת צונן וממילא נחשב להטמנה בשבת בדבר שאין מוסיף הבל, דמעשה זה של הטמנה הרי הוא מעשה הטמנה גמור ככל דיני הטמנה ואין היתר כלל משום שמוסיף על הטמנה קיימת דלא מצינו היתר זה בר' יונה, ורק מצינו שיכול להוסיף כיסוי על כיסוי או להוריד כיסוי ולהחזירו אך לא להטמין מה שלא היה מוטמן ולכן כאשר מטמין קר ע"ג חם הרי זו פעולת הטמנה גמורה, אלא שחשב ר"ז להתיר משום שמטמין את הצונן וע"ז אסר רבה כי כאשר מוליד חום בעליון אין היתר זה של הטמנת צונן. ולפ"ז כתב החזו"א שפשוט שאין להטמין מיחם חם ע"ג מיחם חם בשבת משום שהוי הטמנה בדבר שאין מוסיף הבל שאסורה בשבת ודלא כמש"כ במשנ"ב שי"ח סקנ"א להתיר. אמנם הטמין קר ע"ג חם בער"ש ודאי שמותר גם לדעת ר' יונה דהיות והטמנה זו מוגדרת הטמנה בדבר שאין מוסיף הבל- בער"ש שרי. ולא כמש"כ הגר"ז כנ"ל.
ויוצא שנחלקו המשנ"ב והחזו"א לדעת ר' יונה במה עוסקת הברייתא בסוף הפרק, דלדעת המשנ"ב עוסקת היא בדיני הטמנה ולכן התירה חם ע"ג חם ואסרה קר ע"ג חם וכפי שכתב במשנ"ב שי"ח שם. ואילו לחזו"א הברייתא בסוף הפרק איירי בדיני בישול ולכן התירה חם ע"ג חם ולא עסקה בדיני הטמנה שהרי בדיני הטמנה גם חם ע"ג חם אסור וכפשנ"ת. ויש להעיר שנראה קצת ראיה למשנ"ב שהרי כתב ר' יונה שכולה פירקין איירי בדיני הטמנה ולכן ביאר סוגיות אלו בהטמנה. ולדעת החזו"א רק תחילת פירקין על הטמנה אך סוף פירקין איירי בבישול, ודוחק.
ויש לדון לדעת המשנ"ב, האם כוונתו להתיר לתת קדרה חמה תחת הבגדים שמכסים את הקדרה החמה רק באופן שנמצאת התחתונה של ע"ג האש, או אף באופן שנמצא ע"ג האש. ונראה שאף שמלשון השו"ע סי' שי"ח ס"ז נראה שסעיף ו' איירי בקדרה שעומדת ע"ג האש, מ"מ יש לבאר את סעיף ו' דוקא בקדרה שלא ע"ג האש, דאם עומדת ע"ג האש כיצד שייך שיטמינו את הקדרה התחתונה הרי אסור להטמינה אף מער"ש כמבואר בסי' רנ"ז ס"ח. ועוד שלפ"ז אתי שפיר מה שכתב המשנ"ב סי' רנ"ג סקפ"ח ולא יסתור למה שכתב כאן, ואכתי יש לעיין בזה.
עוד מצינו שכתב שעה"צ אות ז' להסתפק אם מטמין קר ע"ג חם רק כדי להפיג צינתו ויכול לבוא לידי הולדת חום [ולא לידי יס"ב ולכן אין חשש בישול ואין גזרת הפשר], ונטה להקל בזה, ובפרט אחרי שדעת התוס' להתיר הטמנה זו לגמרי פסק להקל. ובחזו"א שם חלק עליו ואסר משום שכך היא צורת הטמנה ומה אכפת לן מחשבתו בזה.
ובשו"ע סי' שי"ח סעיפים ו- ח פסק את שיטת תוס' עיי"ש. והביא עוד השו"ע שם את ב' הדעות האם מותר לתת בשבת חם ע"ג חם גם שהכלי הראשון ע"ג האש ופסק לקולא בזה. וכבר ביאר המשנ"ב שם הטעם שאין בזה דין נתינה לכתחילה בשבת משום שלא מיחזי כמבשל כשמניח כלי ע"ג כלי. אמנם במג"א סי' רנ"ח כתב לבאר דין השו"ע שמתיר לתת קדרה צוננת ע"ג קדרה חמה בער"ש בתנאי שאין הקדרה התחתונה ע"ג האש דאם היא ע"ג האם יש לאסור משום חשש שמא יחתה. ומבואר שלמד שגם במיחם ע"ג מיחם יש חשש שמא יחתה וממילא יש לאסור לתת לכתחילה בשבת באופן זה. ודבריו נסתרים הן מסי' שי"ח וכמשנ"ת, והן מסי' רנג ס"ה שמתיר השו"ע לעשות כן לכתחילה בשבת, וכבר הקשה כן ע"ד בגר"ז בקונרס אחרון שלו עיי"ש. והיה נראה שכוונת המג"א שלענין נתינה לכתחילה שהחשש משום מיחזי כמבשל יש להתיר באופן שמיחם ע"ג מיחם כי בזה אין מיחזי כמבשל. אך מצד חשש חיתוי עדיין יש באופן זה ולכן יש לאסור בער"ש לעשות כן. אלא שאכתי צ"ע דכתב שעה"צ סימן רנ"ג אות ל"ז ב' טעמים לאסור נתינה לכתחילה בשבת, 1. מיחזי כמבשל. 2. שמא יחתה. ואם באופן שמניח מיחם ע"ג מיחם יש חשש שמא יחתה מדוע התיר השו"ע לעשות כן לכתחילה בשבת כמבואר בסי' רנ"ג ס"ה. וצ"ב כעת.
ונראה להוכיח מכמה מקומות שאין דברי הר' יונה מוסכמים. 1. לענין הטמנת צונן נחלקו רש"י ורמב"ם האם מותר להטמין צונן כדי לחממו, שלדעת רש"י אסור ולדעת הרמב"ם מותר, והשו"ע פסק כדעת הרמב"ם ואסר רק להטמין צונן בדבר המוסיף הבל. וא"כ ניתן לומר לדעת הרמב"ם שמותר להטמין צונן אף כשמוליד חום כ"ז שלא מגיע ליס"ב, דמנין לנו לחלק לדעתו בין לחמם לבין להוליד חום. והמקור לאסור להטמין את הצונן בדבר המוסיף הבל כתב הר"ן ממעשה דאנשי טבריה, ושם ההוספה היתה שיהיה חום של יס"ב ואין לנו מקור לאסור גם כשאין יס"ב. הן אמת שהגר"א שם כתב שהמקור לאסור מכח דברי ר' יונה, אך מ"מ בשו"ע אין הדבר מוסכם, ונח יותר לבאר ברמב"ם שחולק על ר' יונה אף שאין הדבר מוכרח. 2. בגמ' שבת מ: מובא שרבי אמר 'טול בכלי שני ותן' דהיינו שיתן כלי בתוך כלי שני ויפשירו ומותר לעשות כן. והנה לדעת הט"ז כאן מבואר שלדעת הר' יונה יש לאסור גם זאת משום שמוליד חום, והיינו שדין ר' יונה ודין להניח כלי בתוך כלי שני שוים הם לאסור, ויל"ע איך יבאר ר' יונה סוגיה זו. וכתב בגר"ז במהדו"ב ד"ה 'ומיהו בספה"ת' שיעמיד ר' יונה סוגיה זו באופן שעושה הטמנה במקצת ולא בכל הכלי ולכן מותר. ולפ"ז הראשונים שאוסרים הטמנה במקצת ע"כ חולקים על ר' יונה דלשיטתם מוכח מהסוגיה בשבת שאין איסור להוליד חום בשבת. ולפ"ז יל"ע שהרי השו"ע פסק בסי' רנ"ג ס"ה שאסור להטמין פאנדי"ש תחת הבגדים, והטעם משום דינו של ר' יונה ולמרות שדעת השו"ע שהטמנה במקצת אסורה, ויל"ע איך הדברים מתיישבים.
ובחזו"א [לז, לב] כתב להוכיח מסוגיה זו שלא תסתור דברי הר' יונה, שאין הטמנה בכלים וחולק בזה על הט"ז, ולא דמי מיחם ע"ג מיחם להטמנה בתוך כלי דמיחם ע"ג מיחם מטמין גם בבגדים וזוהי דרך הטמנה מה שא"כ להטמין בתוך הכלי. ולא מתברר בחזו"א מדוע במעשה דאנשי טבריה נחשב להטמנה הרי הוי כלים. ודוחק לחלק היות ושם ההטמנה גרמה למים להגיע לחום שיס"ב, דמה אכפת לן כמה יתחממו המים סו"ס לא הוי דרך הטמנה, ועוד שהחזו"א עצמו מתיר להטמין בכלי שני הגם שיגיע הצונן לחום שיס"ב דהיות וכ"ש אין בו משום בישול.
וכמה היא הטמנה במקצת, במשנ"ב סי' רנ"ז סקמ"ג הביא בשם הח"א שעד החצי הוי הטמנה במקצת, ואילו בסי' רנ"ח נראה שכל זמן שאין כולו טמון הוי הטמנה במקצת. והפוסקים כתבו שהגדר הוא שישאר מקום חשוב שיוכל החום לצאת ולא להשאר בקדרה- זוהי הטמנה במקצת. ובאג"מ ח"ד סי' ע"ד, ד. כתב שאם הקדרה מלאה עד חציה ומטמין כל גובה התבשיל- הוי הטמנה בכולה. והגרשז"א נחלק וסובר שמסתכלים על הקדרה ולא על התבשיל שבה.
[1] אף שכתב הט"ז שלדעת הב"י עצמו איירי בהטמנה כי הטמנה מצד אחד הוי הטמנה ולכן הנחת מיחם ע"ג מיחם הוי הטמנה ומ"מ שרי משום שמתקרר והולך עיי"ש. ובאמת לפי ביאור זה בשו"ע יש להקשות איך פסק השו"ע סי' רנ"ג ס"ה שמותר להניח לכתחילה בשבת ע"ג מיחם אף שנמצא ע"ג האש, ומדוע לא חש השו"ע לאסור מצד דין הטמנה במקצת. וצ"ע.