בשר בחלב
סימן צ"ג |
סעיף א |
קדירה שבשלו בה בשר לא יבשלו בה חלב
סעיף א
קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב.
ואם בישל בה בתוך מעת לעת -- אסור בנותן טעם (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה -- הוי ליה נותן טעם לפגם ומותר התבשיל אבל הקדרה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים מותר (ריב"ש סימן קכ"ו בשם סמ"ק ובהגמי"י פ"ט).
הבחן על נושא זה
שאלות לרב על נושא זה
לא קיימות שאלות על נושא זה
שיעורי וידאו
הלכות בשר בחלב | סימן צג1
הלכות בשר בחלב | סימן צג2
מראה מקומות סימן צג
לפני תחילת הסימן יש לעיין גמ' ע"ז עה: 'ת"ר הלוקח כלי' – עו. 'ועד כמה מלבנן'. תוס' שם עו. ד"ה 'מכאן', ורא"ש שם סי' לו' [בקטע שנמצא ליד הגהות אשר"י] תירוץ נוסף על קושיית תוס'.
בסימן זה יש ב' נידונים: א. כלי שבשלו בו בשר ואח"כ חלב, מה דין הסיר. ב. דין כיסוי הסיר כשהוא שונה מהסיר עצמו. כדאי לראות קודם את הנושא הראשון בטור, ב"י, שו"ע ונו"כ. ואח"כ לראות את הד"מ והרמ"א בענין כיסוי הכלים.
בנידון הא'- ישנם כמה אופנים: 1. בישל חלב מעת לעת לבישול הבשר- הכל נאסר. 2. באופן הנ"ל אך יש בחלב ס' כנגד הבשר- שיטת בעהע"ט . 3. בישל חלב אחר מעת לעת, דעת רבינו פרץ. 4. בישל בשר ואח"כ ירקות ואח"כ חלב, דעת הרשב"א.
מקרה 1. בשו"ע פסק שיועיל בזה טעימת קפילא, ועיין פמ"ג שפ"ד א' מה שהביא להקשות בשם הפרי תואר, ותירץ קושייתו ע"פ יסוד תרומה"ד המובא כבר בריש סי' צב.
מקרה 2. בדעת בבעהע"ט, עיין שו"ת רעק"א פג, שכתב שאף שלא קיי"ל כדבריו מ"מ בכלי מתכת אפשר לעשות כבעל העיטור ולהגעיל כלי בשר בס' חלב כנגדו. ועיי"ש פלפול נחמד בבאור דעת בעל העיטור. וע"ע בב"י מה שכתב על דברי הרשב"א במה הם שונים מדברי בעל העיטור, ומתוך דבריו מתבאר שניתן לבאר כוונת בעל העיטור שסובר כיסוד הרשב"א שניתן להקליש היתר הבלוע אלא שמחדש שגם בכל חרס שייך בו הקלשה דלא כרשב"א שחולק בזה. ועיין שו"ת חת"ס פד, שתיקן בגירסה בבעה"ט ולדעתו התיר בעהע"ט רק לבשל אח"כ חלב ולא בשר עיי"ש. ובמה שכתב הב"י בשם מהר"י בן חביב לבאר כוונת בעל העיטור, עיין ב"ח מה שתמה עליו.
מקרה 3. מקרה זה פסק השו"ע כאן. ועיין פמ"ג שפ"ד ג' שכתב נפק"מ בין תירוץ תוס' ע"ז עו. לתי' הרא"ש שם. ולשיטתו דברי השו"ע אינם כתי' התוס'. אמנם בבהגר"א אות ה' נראה שדברי השו"ע אתי שפיר גם לדעת התוס' ודלא כפמ"ג. ולדינא כבר כתב הש"ך שאף לירקות איננו מתירים לכתחילה אלא הכלי בעי הגעלה.
מקרה 4. בדברי הרשב"א ישנם כמה נידונים. א. במה שונה מבעהע"ט, עיין ב"י. ב. איך פסק הטור לדינא, עיין ב"י, ט"ז, נקוה"כ. ולהלן כמה הערות בדברי נקוה"כ:
הנה, במה שכתב ב"י שחולק תוס' בחולין קיב. על הרשב"א מכך שכתבו שיש היתר לבשל שלמים אחר חטאת מצד מב"מ לא בטיל ולא כתבו כדברי הרשב"א. עיין נקוה"כ שתמה ע"כ שהרי תוס' כתבו זאת כדי להתיר את המאכל ואילו הרשב"א כתב את דבריו כדי להתיר הכלי. ועיין מטה יהונתן [בקטע הראשון] מה שכתב לתרץ בשם אביו [הפלתי] על קושיית נקוה"כ. ויל"ע בדבריו ואכ"מ.
עוד מבואר בנקוה"כ, שאף לדעת הרשב"א צריך הגעלה גמורה ע"י הירקות כדי להתיר להשתמש בכלי לחלב. והמעיין ברשב"א יראה בפשטות כוונתו שבא להתיר ע"י הקלשה ולא ע"י הגעלה וזה כל חידושו, שדבר שעדיין היתר הוא חידש רבא שאף אם לא מוציא כל הבלע בכלי- הכלי מותר, וכן נראה שביאר בסוגיה. וכן העיר החזו"א סי' כא סק"א ד"ה 'אמנם', וע"ע בבדה"ש בבאורים שגם עמד בזה [ועיי"ש עוד בסופו שהסתפק בדעת הרשב"א האם שרי לכתחילה לבשל ירקות כדי לבשל אח"כ חלב או שדין דיעבד הוא כמו שנ"ט בר נ"ט לא מתירים לעשות לכתחילה].
עוד כתב בנקוה"כ להוכיח שפסקו הראשונים כרשב"א, מכך שפסקו שכלי חמץ אף שתשמישן ע"י האור יכול להגעילן מו' שעות ולמעלה. ויש להעיר שדברי הראשונים אלו מוסבים על דברי רב אשי בסוגיה בע"ז שם שפסק שאף אחר שהבלע נעשה איסור יכול להקלישו אם נכנס הבלע בהיתר, ועיין רמב"ן וריטב"א בע"ז שם שהביאו דעות הראשונים בזה וסברותיהם. אמנם הרשב"א עוסק בדעת רבא בסוגיה שם שרק בכל זמן שהבלע עדיין היתר ניתן להקלישו. וכנראה כוונת הש"ך, שמי שסובר כרב אשי ודאי סובר כרבא דבכלל מאתים מנה. אלא שאכתי צ"ע, שהרי רב אשי איירי בהגעלה גמורה ואילו רבא בפשטות לא איירי בהגעלה גמורה אלא שרק הבישול נעשה הגעלה וכנ"ל, וא"כ אין ראיה מרב אשי. שו"ר שעמד בזה בבדה"ש בבאורים, ויש ליישב. ולעינן הלכה בענין זה של הגעלת כלי חמץ שמשתמש בהם באור, עיין שו"ע אור"ח תנ"א סעיף ד, ומשנ"ב שם.
הט"ז כתב בדעת הרשב"א שאיירי שמבשל הירקות כמו השיעור שבישל הבשר. והפמ"ג למד בדבריו שהיינו באותו שיעור זמן [ויש להעיר, שאם הבישול הינו הגעלה גמורה לא מצינו שיצטרכו בהגעלה שיעור זמן הבישול הקודם], והיד יהודה ביאר כוונתו שהיינו שהסיר מלא בירקות כפי שהיה מלא בבשר.
להלכה כתב הט"ז בשם מהרש"ל וכן הפר"ח והפמ"ג שאין הלכה כרשב"א [דלא כנקוה"כ שפסק כרשב"א, אלא שלשיטתו צריך הגעלה ממש ע"י הירקות]. והביאו הפוסקים בשם שו"ת חסד לאברהם שהיכא שיש ספק נוסף ניתן לצרף דעת הרשב"א לקולא.
בדברי ר"י הלבן
ב' נידונים ישנם בכלי חרס: 1. באיזה שיעור זמן בולע הכלי חרס. 2. האם כלי חרס ששבע מלבלוע יכול לבלוע עוד. ובנידון הראשון ישנם כמה שיטות: דעת נקוה"כ בשם מהרש"ל שבולע תוך י"ב שעות הגם שאוכל הנשרה בצונן בלוע רק תוך כ"ד שעות. דעת המשב"ז סק"ב שבולע תוך שעה. ומקור דין זה משיטת רש"י בסוגיה ע"ז לג: ועיין פר"ח שלפ"ז בולע מיד [וכן הביא בגיליון מהרש"א בשם חו"י]. ובד"מ ונקוה"כ חלקו על דין ר"י הלבן ולשיטתם אין כלי חרס בולע אלא אחר כ"ד שעות. ותוך כמה זמן נחשב כי חרס לשבע מלבלוע, עיין משב"ז בסופו. ובנידון השני, עיין ט"ז מש"כ בזה.
עוד כתבנו שניתן לבאר דעת בעהע"ט ע"פ הב"י שהקשה מה בין הרשב"א לבעהע"ט. ואין הדברים מדוייקים, דבזה ניתן לבאר רק דעה א' בבעהע"ט אך לא דעת בעהע"ט בעצמו [אא"כ נבאר כמו שכתב הרעק"א בתשובה פג שגם החלב מקליש את עצמו].
כיסוי שאינו בן יומו
בדין כיסוי הקדירה שאינו בן יומו שהביא רמ"א שהמנהג להחמיר והוא חומרא בלא טעם. עיין שו"ת משאת בנימין שו"ת משאת בנימין [תלמיד הרמ"א] סימן נח שכתב וז"ל: "עתה באתי להשיב לך על דבר היין שרף שכתבתי הנה חסתי. וחשתי. והפסד מרובה כזה וחזרתי על כל צידי צדדים לתור ולבקש ולמצא היתר לדבר זה. ולא עלתה בידי כי לפי הנראה הוא חמיר טפי מהשכר שלנו..... אבל יין שרף הוא חמץ גמור בלי שום תערובת. כי הוא נעשה מעשן האידי ומזיעת ההבל מתבואה המחומצת. שקורין מל"ץ. והעשן הוא עיקר המאכל ולא כדאמרי אינשי דיין שרף אין בו ממש ואינו אלא זעה בעלמא. וראיה מתשובת הרא"ש כלל עשרים סימן כ"ו והטור י"ד סימן צ"ב הביאו. ששאלת על אלפס חולבת אם יכולין לתת למטה בכירה תחת קדירה של בשר נ"ל שאסור ואפי' בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדירה שהבל העולה מן האלפס הוא כמו חלב עכ"ל. ונראה דמטעם זה אנו מחמירין בכיסוי הקדרה לאסור אפי' שאינו ב"י ובקדרה על עצמה אנו מתירין כל שאינו בן יומו. וכן שמעתי מהחכם מוהר"ר אליעזר אשכנז שנשאל מהרב הגדול מהר"י קארו נ"ע למה ועל מה מחמירין האשכנזים לאסור הכיסוי אפילו כשאינה ב"י. והשיב לו מאחר שהכיסוי הוא מקבל טעם המאכל על ידי זיעת העשן האיד והוא טעם העיקר והמובחר שבתוך המאכל. ולכן איננו נ"ט לפגם אפי' כשאינו בן יומא". ועיין נו"כ שהביאו בשם מהרש"ל שחומרא זו דוקא בכיסוי חלול מלמעלה. ונחלקו הט"ז והש"ך האם צריך לשער ס' כנגד החלול או ס' פעמים ס'. ועיין רעק"א מה שהקשה על הש"ך בזה. ועיין שו"ע אור"ח סימן תנא סעיף יד, ומשנ"ב סקפ"ב ושעה"צ צז. ולא כתב המשנ"ב חילוק המהרש"ל.
כיסוי חם על קדירה צוננת
בדין כיסוי חם על קדירה צוננת, עיין ש"ך סק"ו. וכבר הביא הפמ"ג שפ"ד צב סקל"ח שדבריו סותרים זא"ז. ועכ"פ לפי מה שכתב שם הפמ"ג יש לבאר כוונת הש"ך בשאלה הראשונה על הרמ"א שיש לאסור הכלי רק בלי חרס כי בכלי מתכת מבואר שם שלא נאסר כ"ק בעירוי שנפסק הקילוח. אמנם בשאלה השניה שכתב הש"ך, יש להחמיר בכל הכלים כי סובר שהטיפה בכיסוי כוחה יותר מעירוי.
בסוף דברי הרמ"א, עיין רעק"א, ועיין באר היטב, וצריך לומר לשיטתו שאיירי שהכיסוי יבש.