סימן של"ז
בגמ' שבת צה. נחלקו ר"א וחכמים בדין כיבוד וריבוץ הבית, לדעת ר"א חייב חטאת ולדעת חכמים איסור דרבנן. וכתבו התוס' שם שנחלקו האם פעולות אלו הוי פס"ר של אשוויי גומות או לא, של"ר הוי פס"ר ולכן חייב לטאת, ולחכמים לא פס"ר וס"ל כר' יהודה שדבר שאין מתכוין אסור מדרבנן.
ובדין ריבוץ [לפזר מים על הקרקע שלא תעלה אבק] מבואר בגמ' שאמימר שרא לעשות כן במחוזא ופרש"י משום שכל העיר מרוצפת ולכן אין חשש שמא יבוא להשוות גומות וסובר אמימר כר' יהודה. עוד מתבאר שם שלדעת ר' יהודה יכול ליטול ידיו ע"ג הקרקע במק"א ולשטוף פניו במק"א ונמצא הבית מתרבץ מאליו . ולדעת ר"ש הכל שרי היות ואין פעולת הריבוץ פס"ר שישווה גומות. וכן נפסק בשו"ע בפשיטות שמותר לרבץ הבית בשבת ודין זה מוסכם הוא.
ובדין כיבוד הבית, נחלקו הראשונים, ונבאר הענין:
דעת הרי"ף, שהיות והגמ' השוותה בין כיבוד לריבוץ, גם בכיבוד הבית אין פס"ר שישוה גומות ולכן מותר לכבד הבית בשבת אפי' בלא מרוצף. ומה שמבואר בגמ' שבת קכד: שמכבדות של תמרה הם כלי שמלאכתו לאיסור- סוגיה זו אליבא דר' יהודה שאוסר אין מתכוין, אבל לר"ש שמותר, לא נחשב כלי זה מלאכתו לאיסור.
ודעת רש"י בסוגיה שבת קכד: שאף ר"ש מודה שהוי כלי שמל"א משום שיש פס"ר בכיבוד הבית שמשוה גומות ושונה כיבוד מריבוץ. אלא שרק בבית שאינו מרוצף יש אשווי גומות אך בבית מרוצף אין כל חשש ולכן מותר לכבד הבית מרוצף. וכן דעת הרמב"ם.
ודעת התוס' שבת צה. והרא"ש שאסור לכבד בכל מקום ומשמע בין מרוצף ובין שאינו מרוצף. וכתבו התוס' שהטעם לאסור כיבוד משום ש'מזיז עפר ממקומו', וניתן לבאר כוונתו שהיות ומזיז עפר יש אשווי גומות. וניתן לבאר כוונתו שמטלטל העפר שהוא מוקצה- עיין במשנ"ב שהביא ב' הפירושים. ועדיין יש להבין מדוע אסור גם במקום מרוצף הרי אין שם חשש להזזת עפר ממקומו. וכתב ספר התרומה שגוזרים מרוצף אטו אינו מרוצף, וכפי שמצינו בגמ' כט: שגזרו לגרור מיטה כסא וספסל אף ברצפה של שיש אטו יגרור ע"ג עפר ויעשה חריץ. ועוד אופן ביאר שאף במרוצף שייך להזיז עפר ממקומו בין הרצפות [ודבר זה מצינו אף בתוס' שבת צה. לענין הדחת הרצפה, שיש השוואת גומות בין הרצפות, אלא שתוס' כתבו כן רק לענין הדחה ולא לענין כיבוד].
ואף לדעת ספה"ת יש לגזור מרוצף אטו שאינו מרוצף רק במקום שלא כל העיר מרוצפת, אך אם כל העיר מרוצפת אין לגזור וכפי שמבואר שאמימר התיר זילחא במחוזא הגם שסבר כר' יהודה לחשוש לאשווי גומות, מ"מ בעיר שכולה מרוצפת אין לגזור, וה"ה לענין כיבוד לדעת ספר התרומה, וכפי שכתבו גם התוס' שבת כט: לענין גרירת ספסל ע"ג רצפת שיש בעיר שכולה מרוצפת שאין לגזור אטו אינו מרוצף.
יש להוסיף שדעת הראב"ד שאם עשה כיבוד מער"ש מותר לכבד בשבת כי לא ישווה גומות. והר"ן הביא שיש איסור בכיבוד משום טלטול המוקצה שמזיז תוך כדי הטלטול, והרשב"א פליג עליו משום שחשיב כגרף של רעי ומותר לטלטלו. ועוד יש שחלקו על הר"ן שנחשב לטלטול מהצד ואין איסור בטלטול.
ולהלכה: בב"י כתב, שבבית שאינו מרוצף אסור לכבד משום שדעת הרא"ש והרמב"ם לאסור. ובבית מרוצף מותר לכבד הואיל ודעת הרמב"ם והרי"ף להתיר. ובשו"ע הביא גם דעת הרי"ף להתיר אף בשאינו מרוצף. והרמ"א החמיר כדעת הרא"ש ותוס' לאסור אף במרוצף אטו אינו מרוצף. ולא מתבאר בדעת הרמ"א האם בעיר שמרוצפת כולה יש להתיר דלא גזרינן כנ"ל. ובבאור הלכה האריך בענין, ותורף דבריו להתיר בעיר שכולה מרוצפת משום שמוכח ברמ"א שלא חש לטלטול המוקצה שהרי התיר לכבד במכבדת הקלה, ורק אם נחוש לחשש שיש אשווי גומות בין הרצפות יש לאסור בכל מקום, אך אין לחוש לדעה זו.
ולענין הדחת הבית, כתב הרמב"ם שיש לאסור אף במקום מרוצף דבזה גוזרין אטו אינו מרוצף כי אין הדבר צורך שבת כל כך. וכן פסק השו"ע ס"ג. ויש לדון בעיר שכולה מרוצפת האם מותר להדיח, שהרי באופן כזה לא גזרו כנתבאר לעיל וא"כ יהיה מותר להדיח הבית בבתים דידן. שו"ר שכבר עמד בזה השש"כ פרק כ"ג הערה כ"א . ואם הבית מלוכלך ביותר שצריך להדיחו- מותר, שהרי כל סיבת האיסור משום שאין צורך כ"כ בהדחה כמו בכיבוד אבל כאשר מלוכלך ביותר ממילא יש צורך בהדחה כמו בכיבוד ומותר להדיח דבזה לא גוזרים אטו אינו מרוצף כשכל עיר מרוצפת.
ויש להוסיף הערה חשובה: מה דאמרינן שאם כל העיר מרוצפת אין לגזור אטו אינו מרוצף הכוונה שאם בתי העיר מרוצפים, ולא אכפת לן מה שבחוץ לא מרוצף, וכן לענין כיבוד החצר אם רוב החצרות לא מרוצפות יש לגזור במרוצף אטו אינו מרוצף, ולא אזלינן בתר הבתים. וכן ראיתי שכתב השש"כ פרק כ"ג ס"ב. ועיי"ש שכתב בשם הגרש"ז שאפשר שחצר מרוצפת הנמשכת מהבית דין בית יש לה ולא דין חצר.