תערובות
סימן ק"ז |
סעיף א-ב |
דין המבשל ביצה ו..
סעיף א
המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשארת אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא היה נשאר שם שישים לבטלו:
הגה: ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טרפה יש אוסרין הכל דחוששין שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה (ב"י בשם סמ"ג ובארוך כלל כז) וכן בדגים קטנין שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כולם בפעם אחת אל תוך הקערה דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א) דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא שישים (בית יוסף בשם רבינו שמשון) וכן עיקר ואפילו לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני):
סעיף ב
זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם שנמצא בתבשיל זורקו והתבשיל מותר שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת. (ועיין ש"ך ס"ק ו):
הגה: וכן המנהג פשוט אע"ג דיש מחמירין דברי המקילין עיקר (ב"י שפסק כרשב"א ורוקח וטור סי' ק"ד) ואין לשנות המנהג ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדירה או שאר דבר שאינו פוגם אסור להחזיר הכף לקדרה ואם החזיר צריך שישים מן הקדרה נגד האיסור ולא נגד כל הכף (דברי עצמו דלא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה). אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה צריך שישים גם נגד מעט התבשיל דהרי נעשה נבילה בכף (ארוך כלל כ"ז):
סיכום סימן ק"ז
סעיף א
סעיף זה עוסק באופן שבישל דג טמא עם הרבה דגים טהורים, והדגים הטהורים יותר מס' וכגון שהם 150 דגים. שודאי הכל שרי במקרה שהוציא את הדג הטמא שכעת אין בריה בתערובת וטעמו בטל. אלא שנחלקו הראשונים באופן שעירה את הדגים לכלי שני [קערה] בב' פעמים ויש חשש שמא נשאר הדג הטמא עם המיעוט [כגון שנחלקה הכמות ל30 ו 120] וחזרו הדגים שנאסרו והתערבו עם דגי ההיתר. ויש בזה ג' דעות בראשונים. וכמה ביאורים בפוסקים באיזה אופן דיברו, ונבאר הדברים בעז"ה.
קודם יש להקדים שכל נידון בדגים הינו רק לסוברים דאמרינן חנ"נ בשאר איסורים. דאל"כ גם שנחשוש שיש 30 דגים שנאסרו, סו"ס אינם חנ"נ וכעת שמתערבים עם 120 ההיתר יש לשער רק כנגד טעם האיסור הבלוע בהם והוא רק דג אחד טמא, וודאי שהכל חוזר ונהיה מותר. ואף אם יתערבו יבש ביבש הוי מב"מ יבש ביבש שבטל חד בתרי ואין חשש שמא יבשלם ויתן טעם כי יש לשער רק כנגד הדג הא' הטמא כנ"ל. אמנם במקרה של ביצים שאנו תולים שאין רוב במה שהוציא מהכ"ר כנגד מה שנמצא בתוך הכ"ר ולכן כל הביצים אסורים וכפי שיתבאר להלן- דין זה יהיה גם למ"ד שאין חנ"נ, כי האיסור לאסור את שאר הביצים לא משום שנעשו חנ"נ אלא משום שנאסרו הביצים בכ"ר ואין רוב להתירם .
דעת הסמ"ג [ריב"א]: כל הדגים אסורים. דעת ר' ברוך [סה"ת]: כל הדגים מותרים. ובביצים יש לאסור. דעת ר' שמשון: הכל שרי, ומטעם אחר.
ביאור המחלוקת לדעת ב"י ומהרש"ל רמ"א וט"ז
דעת הסמ"ג: מדובר באופן שבו פתחנו, שחוששים שעירה חלק מהדגים לכלי שני ושם נמצאים רוב הדגים ובכ"ר נשארו רק 30 דגים ונאסרו. וסובר הסמ"ג שאחר שנאסרו הדגים שבכ"ר חוזרים ואוסרים את הדגים שבכ"ש, וכתב במשב"ז ב', שלש אפשריות מדוע אוסר הסמ"ג. 1. סובר שאף כלי שני מבליע ומפליט ולכן הדגים האסורים מוציאים טעם הבלוע בהם ונבלעים בדגים הטהורים והיות ואין ס' כנגד כל 30 הדגים האסורים- נאסרים כולם. 2. סובר שגוש מבשל, וא"כ הדגים האסורים חמים ודין גוש להם ואוסרים הדגים המותרים. אלא שיש להוסיף שלפ"ז סובר הסמ"ג ג"כ שבלוע יוצא בלא רוטב שהרי אין כאן רוטב רותח בין דג לדג כי המים הינם כ"ש ואינם נחשבים לרוטב שמעביר טעם, ובאמת בלשון הטור נראה שזוהי שורש המחלוקת בין הסמ"ג לר' ברוך. ועוד יהיה תלוי האם הגוש נחשב לכחוש או לשמן, שכחוש אוסר בכדי נטילה ושמן אוסר בכולו כמבואר בסי' ק"ה ס"ה. 3. היות שמערה הדגים עם מים מכ"ר לכ"ש- עירוי אוסר. אלא שלפ"ז יש לדון שאוסר העירוי רק כ"ק. אמנם בת"ח [כלל נא] כתב שבאופן זה העירוי יאסור כל הדגים וכבר הקשה עליו הש"ך [סק"א בסוגריים] איך עירוי יאסור יותר מכ"ק. ובמנח"י [שם אות א] כתב לבאר דעת ת"ח, דעירוי אוסר כ"ק רק כאשר נופל על דבר צונן אבל אם נופל על דבר חם אף שהוא כ"ש אוסר העירוי בכולו וכאן נופל העירוי על דגים רותחים ולכן אוסר בכולו. ובפמ"ג סי' צ"ב משב"ז כה חלק עליו והוכיח דלא כדבריו וכן כתב כאן בשפ"ד ב'.
דעת ר' ברוך: חולק על ג' הנחות הנ"ל. 1. סובר שכ"ש אינו מבליע ומפליט כאחד. 2. סובר שאין הבלוע יוצא בלא רוטב. 3. סובר שאין העירוי אוסר כ"ק היות שמעט הוא . והוא דבר מחודש בדין עירוי. ובכרו"פ כתב לבאר שהוי עירוי שנפסק הקילוח כי הדגים גורמים שלא יהיה ברצף. ובערוה"ש כתב לבאר שהמים שמערה נופלים על המים שבכ"ש ומים במים אין עירוי אוסר כ"ק. ובחוו"ד כתב לבאר שהיות ועירוי שנבלע ואוסר בכ"ק הוא חומרא וכפי שמבואר ברמ"א סי' צ"א ס"ד שבאופן שלא יכול לקלוף כגון שנפל לתוך לח- אין חוששים לעירוי, גם כאן היות וא"א לקלוף את כל הדגים אין לחוש לעירוי. ולדעת ת"ח איירי שלא מערה עם המים אלא את המים כבר שפך החוצה כי אם היה מערה עם המים כן היה העירוי אוסר וכפי שביארנו לעיל דבריו ע"פ המנח"י. ולשיטתו זהו האופן שבו נחלקו הראשונים. אלא שכתב מהרש"ל לדון מדוע שלא יאסרו המים שנשארו מעט בכ"ר את הדגים בכ"ש הרי כ"ש אין בכוחו להבליע ולהפליט אבל בכוחו להבליע לבד והיות ומים אלו אסורים, מדוע שלא יבלעו בדגים שבתוך הקערה אף שהם כ"ש. ומטעם זה כתב מהרש"ל והט"ז להעמיד באוקימתא שיש ס' בקערה כנגד מים אלו ובאמת אם לא יהיה ס' הכל יאסר.
אמנם בביצים מודה הר"ב לאסור היות ולא מבשלים כ"כ הרבה ביצים בב"א וכגון שמבשלים עד 120 ביצים בב"א, נמצא שיש חשש שמא נשאר בכ"ר 60 ביצים והביצה עם האפרוח תאסור את הביצים שבכ"ר ולא יהיה רוב בקערה כנגד 60 הביצים האסורים ולכן אין להתיר בביצים.
דעת הר"ש: אף אם נסבור כדעת הסמ"ג להחמיר שמצד הדין היה לאסור את כל הדגים. בכל זאת יש להתיר היות ותולים שהאיסור נמצא ברוב ולא במיעוט ע"פ הגמ' בזבחים עד. שתולים שהאיסור נמצא ברוב. ולכן תולים שהאיסור נמצא ב120 דגים שבכ"ש ולא ב30 שבכ"ר וממילא לא נוצר כלל איסור. וכתבו מהרש"ל ורמ"א שלשיטתו יש להתיר גם בביצים. והש"ך תמה עליהם היאך יתיר בביצים, הרי כפי שכתב ר"ב שהחשש שמא לא יהיה רוב כנגד הביצים האסורות כך אין גם את סברת הר"ש כי אין רוב שאפשר לתלות שהאיסור בו. ובמנח"י כתב לבאר כוונת רמ"א ומהרש"ל שנחלקו ר"ב והר"ש בדין ביטול ברוב מין במינו יבש ביבש, וכו"ע מודו שכן מבשלים יותר מ121 ביצים. אלא שדעת הר"ש שאין צריך כפל כנגד האיסור אלא מספיק רוב, ולכן אף אם חוששים שנשאר 60 ביצים בתוך הכ"ר סו"ס יש 62 ביצים בכ"ש ותולים שהאיסור נמצא עם הרוב. אמנם לדעת ר"ב צריך שיהיה כפל כנגד האיסור ולכן חוששים שמא האיסור נמצא בכ"ר ואין כפל כנגדו להתירו בכ"ש.
ביאור המחלוקת לדעת הש"ך
המקרה שדיברו עליו הראשונים שונה הוא. שמדובר באופן שהדגים עדיין בכ"ר אלא שעירה חלק מהמים החוצה וממילא רק מקצת דגים נשארו בתוך המים וחושש הסמ"ג שהדג הטמא נמצא שם ולכן יאסור את כל 30 הדגים שנמצא עימהם והם יחזרו ויאסרו את הדגים האחרים, וסובר הסמ"ג שהבלוע יוצא בלא רוטב וכך יאסרו את שאר הדגים .
ודעת ר"ב לשיטתו, שאין הבלוע יוצא בלא רוטב וממילא בטלים שאר הדגים עם הדגים המותרים כדין יבש ביבש מין במינו.
ודעת הר"ש לשיטתו שתולים שהאיסור נמצא בחלק העליון בלא הרוטב וממילא לא אוסר כלום.
וכתב החוו"ד בדעת הש"ך, שמדובר באופן שעירה קצת מהמים ולא החזיר הכלי למקומו וחזר והמשיך לערות מים. כי אם עירה קצת מים וחזר והניח הכלי ושוב עירה מים- כל הדגים נאסרים היות וחוששים שמא בתחילה שעירה נאסרו 30 דגים ואח"כ שהחזיר הכלי למקומו התערבבו הדגים בתוך הכלי וכעת המים אוסרים 30 דגים אחרים ונמצא שלא יהיה רוב כנגד הדגים האסורים.
וביד יהודה כתב לפי דרכו של הש"ך שהעמיד שהכל עדיין בכ"ר לבאר המחלוקת כך: היות וגם כשעירה המים עדיין יש לחלוחית בין הדגים, והמים אסורים והם עצמם יכולים לאסור הדגים הגם שמעט הם כי במים לא אומרים אין הבלוע יוצא בלא רוטב [ודלא כחוו"ד שפליג בזה]. ור' ברוך שחולק סובר שמעט מים אין בכוחם לאסור.
דעת התורת חטאת
עד כה עסקנו בב' ציורים שונים שכתבו הפוסקים לבאר מחלוקת הראשונים. ובתורת חטאת כתב ג' סברות להתיר את הדגים ע"פ כל הציורים: 1. היות ויש ספק האם נמצא האיסור ב30 או ב120 יש להקל כפי שמצינו בסי' צ"ח ס"ב להקל מין במינו ונשפך ואין ידוע אם היה ס' מכח ספיקא דרבנן לקולא. 2. היות ויש ספק, יש להקל כפי שמצינו בסי' קי"א ס"ז בענין ב' קדרות ואיסור בא' מהם ואין בכ"א כדי לבטל ורק אם מערבם יש כדי לבטל- חזינן כאילו כבר מעורבים, וה"נ כאן. 3. קיי"ל [לשיטתו בסי' צ"ט ס"ו] שאיסור שנפל לתוך היתר ואין ס' לבטלו וטרם שנודע נפל עוד היתר מצטרף הכל לבטל וה"נ כאן. ויש לציין שדברי הת"ח מוסבים ג על ההיתר של הביצים ואין הבדל עפ"ד בין ביצים לדגים.
ויש לעיין שג' סברות אלו הינם קושיה על הסמ"ג שאסר, וכן קושיה על ר"ב שחיפש צדדים להיתר. ועוד שהיתרים אלו יועילו גם בביצים. וכתבו הט"ז והש"ך על שתי הסברות הראשונות, שהינם קיימות רק במין במינו. וכאן הדג הטמא הוא מין באינו מינו. והרמ"א לשיטתו שפסק בסימן צ"ח ס"ב שאזלינן בתר שמא, ס"ל שדג טמא עם דג טהור הוא מב"מ כי לשניהם שם 'דג'. אלא שעדיין העיר הש"ך על עצמו שהיות ופסק בסי' צ"ח סק"ז שגם מין באינו מינו באיסור דרבנן יש להקל את הטענה הראשונה של הרמ"א, מדוע שלא נקל כאן הרי דם ביצים וציר דגים הינו דרבנן. ותי' שגם כאן הוי איסור תורה עיי"ש. ולגבי הטענה השלישית כתב הש"ך שאנן לא קיי"ל הכי כמבואר בסי' צט.
להלכה: השו"ע לא כתב מידי בזה, וכתב הת"ח שמיקל בדיעבד כדעת הר"ש [ועיין מה שהערנו ע"ד]. והרמ"א פסק כהר"ש. והש"ך פסק כר"ב להתיר הדגים ולא הביצים, ולשיטתו מדובר דוקא באופן שלא עירה לכ"ש כי עירוי אוסר כ"ק ואף לר"ב כל הדגים יאסרו באופן זה בכ"ק. אלא מדובר שעדיין נמצא הכל בכ"ר ועירה רק המים מהכלי. והט"ז והרש"ל פסקו כדעת ר"ב, ולשיטתם איירי בעירה לכ"ש ולא אסר ר"ב את הדגים כלל ע"י העירוי כי הוא מועט, אמנם יאסור אם אין ס' כנגד המים שהיו בכ"ר.
הוציא ביצה אחת אחת
אופן נוסף מתבאר בפוסקים, אם בישל הכל בכ"ר ולא עירה מהכלי אלא הוציא ביצה אחר ביצה מהכלי ע"י כף. וכתב מהרש"ל שבאופן זה לכו"ע יש לאסור את הביצים אף לדעת הר"ש. וכתבו הפמ"ג והחוו"ד, שיש לאסור הכל ממ"נ, שאם חוששים שמא הוציא את הביצה האסורה בתחילה- נאסרו כל הביצים אח"כ . ואם חוששים שמא נשארה הביצה האסורה בכ"ר- אחר שהוציא ביצים מהכ"ר ונשארו שם 60 ביצים, אסרה את כל הביצים בכ"ר ואין רוב כנגדם. אמנם הט"ז אסר אף בלי ממ"נ ועיין חוו"ד.
דין הכלי
כתבו הראשונים להתיר הכלי משום שהעמד כלי על חזקתו. ויש לעיין מה שונה הדגים מהכלי ומדוע שבדגים לא נאמר העמד דגים על חזקתם. ובשו"ת מהרי"ל [קנא] כתב שהכלי ספק אם נאסר או לא. אבל הדגים ודאי שיש כאלו שנאסרו שאף אם נמצא הדג טמא בקערה אסר את הדגים שסביבו והיות ויש ודאי דגים שנאסרו אין לומר העמידם על חזקתם . ומה שהביא הש"ך בשמו שיחכה שיהיה נטל"פ זהו לרווחא דמילתא.