סעיף יח- בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב וחציו ברוטב
סעיף זה עוסק בענין בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב, ונמצא חציו בציר וחציו מחוץ לציר. ויש בזה כמה נידונים.
1. האם נאסר גם החלק שמחוץ לציר. 2. כמה זמן צריך שישהה הבשר בציר כדי להאסר. 3. מהי כמות המלח הגורמת לציר לאסור החתיכה. ונרחיב הדברים בעז"ה.
א. האם נאסר מה שחוץ לציר- נחלקו הראשונים בזה, דעת הר' פרץ לאסור את כל החתיכה ודעת הרא"ש והרשב"א להתיר מה שחוץ לציר.
וב' סברות מצאנו בדעת ר"פ לאסור החלק שבתוך הציר. 1. החתיכה כבושה בתוך הציר ונחשב שהדם שבתוכה מתבשל, ודינה כמו חתיכה שבשלה עם דמה שמבואר בסעיף י"א שהחתיכה נאסרת ואין אפשרות להתירה שוב ע"י מליחה וצליה. ולמרות שבסעיף ט"ו מבואר בדעת השו"ע שחתיכה שנכבשה במים עם דמה ניתן להתירה ע"י צליה, כתב הש"ך סקע"ב שהיות וכאן הכבישה ע"י מליחה חמור טפי ונחשב כבישול ממש ודינה כמבואר בסעיף י"א. 2. היות והחתיכה בתוך הציר, אין אפשרות לדם לצאת ממנה ונמצא שהדם פירש בתוך החתיכה ממקום למקום, ודעת ר"פ שדם האברים שפירש ממקום למקום בתוך החתיכה אוסר החתיכה ולא יוצא אף ע"י מליחה וצליה אח"כ. ואף שקיי"ל בסי' ס"ז שהשובר מפרקתה של בהמה ופירש הדם ממקום למקום, ניתן להכשירה ע"י מליחה. ביאר הש"ך סקע"ד שהיות וכאן דם האברים פירש ע"י מליחה חמיר טפי ולא יוצא שוב ע"י מליחה וצליה בשנית. והנפק"מ בין הטעמים כמה זמן צריך הבשר לשהות בציר כדי להאסר, ויתבאר לקמן בעז"ה.
והטעם לאסור את החתיכה שנמצאת מחוץ לציר לדעת הר"פ, כתב הרא"ש שהיות והחתיכה נמלחה ואין הדם יכול לירד למטה ולצאת ממנה מכח הציר הנמצא למטה, פירש הדם ממקום למקום גם בחלק שמחוץ לציר, ונאסרה החתיכה לדעת ר"פ כנ"ל, ולא שייך כאן הטעם של 'כבוש כמבושל' ועיין הערה .
והרא"ש מתיר החתיכה שמחוץ לרוטב מב' טעמים. 1. בפרק ח' סימן מ"ט כתב להתיר משום שהמליחה מועילה לחתיכה אף שחציה ברוטב, כי מה שחוץ לרוטב יוצא דמה מהצדדים החוצה ולכן אין בה דם. 2. הרא"ש בתשובה [ב, יז] כתב שדם האברים שפירש ממקום למקום ולא יצא עדיין מחוץ לחתיכה- היתר הוא .
ומודה הרא"ש שהחתיכה שחציה ברוטב אסורה מדין כבוש כמבושל ונחשב שהדם התבשל בה. ולמרות שנמצאת בתוך רוטב שמן שמפעפע אף לחצי החתיכה שבחוץ, כתבו הראשונים שאין אוסר את החצי שבחוץ היות והדם לא מפעפע בטבעו ולכן הרוטב עולה לבד והוי 'אין הנאסר יותר מהאוסר'. וכתבו הפמ"ג סקע"ג והחוו"ד סקכ"ו שאין אומרים שהדם מתפטם וכך יוכל לפעפע למעלה, דפיטום שייך בדבר כחוש שניתן פטמו, אבל דם בטבעו לא עולה למעלה ולא יועיל לו הפיטום.
ב. כמה זמן צריך שישהה בציר כדי להאסר- בטור הביא ג' דעות בזה. דעת ר"ת שנאסר מיד. דעת הר"י ברצלוני שנאסר אחר שיעור מליחה. דעת הרא"ש שנאסר בשיעור כבישה דהיינו שירתיח על האור .
ובטעם ר"ת ניתן לבאר כפי שהביא הב"י בשם הרשב"א שהדם שנפלט מהחתיכה רותח הוא ולכן נבלע מיד. אלא שלפ"ז יש לומר שהחתיכה נאסרה רק כ"ק ככל מליח כרותח שנעשה רותח מיד אלא שנבלע רק כ"ק. ורק ע"י כבישה נבלע בכולו, אך שיעור כבישה אינו לאלתר. אופן נוסף לבאר דעת ר"ת, שהחתיכה נאסרה מצד שיש בה דם האברים שפירש ממקום למקום כמבואר לעיל בדעת הר"פ, וזה קורה באופן מיידי היות ומיד כשמולח פועל המלח להזיז הדם בתוך החתיכה והוי דם האברים שפירש ממקום למקום. אלא שהקשה הפלתי (סקכ"ג) שא"כ סותר ר"ת את עצמו, שהרי בתוס' חולין יח. מבואר דעת ר"ת שדם האברים שפירש ממקום למקום כל זמן שלא יצא שמותר וכדעת הרא"ש, וא"כ איך סובר ר"ת שנאסרה החתיכה מיד.
ג. כמות המלח- בב"י הביא מחלוקת הראשונים האם גם במעט מלח יש לאסור החתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב או רק במלח בשיעור מליחה.
להלכה, פסק השו"ע כדעת הרא"ש שנאסרה רק החתיכה שבתוך הציר. וכן פסק שנאסרה רק אחר שיעור שיהיה על האש וירתיח. והרמ"א פסק כדעת ר"פ לאסור כל החתיכה ואפי' בזמן מועט כדי שיראה ציר בכלי [ועיין פת"ש].