כולל מחשבה למעשה - כולל מחשבה למעשה

יורה דעה, שולחן ערוך, בשר בחלב

סימן פ"ז | סעיף ב' חלק א' | הלכות בשר וחלבה

איסור בשר בחלב כתיב: "לא תבשל גדי בחלב אמו". ונאמר ג' פעמים בתורה, אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה. והוציא איסור אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין(א). ו'גדי' לאו דוקא, דהוא הדין נמי שור שה ועז, ולא שנא בחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתוב בהווה.


ואינו נוהג אלא בטהורה, כגון בשר בהמה טהורה בחלב טהורה. אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה - אינו אלא מדרבנן, ומותר בבישול ובהנאה(ב)(ג).


וביצים הנמצאים בעופות - מותרים לאוכלן בחלב. במה דברים אמורים: שהן גמורות, אבל אם אינן גמורות - הוו כבשר העוף עצמו. ואיזהו גמורה: כתב הרשב"א: כל שיש לה חלבון וחלמון, אף על פי שהיא מעורה בגידין - הרי זה גמורה, אין לה אלא חלמון - עדיין בשר הוא. ורש"י פירש: כשנגמר החלמון ועדיין היא אדומה ומעורה, כמו השלל של הביצים המחובר באשכול – שרי. וייראה מדבריו שמתיר אפילו אין לה עדיין חלבון(ד).


דגים וחגבים, מותר לאוכלן בחלב(ה).


כתב הרמב"ם: "המבשל בחמי טבריא, ומעושן, ודם שבשלו בחלב - פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. המבשל שליל בחלב – חייב, וכן האוכלו. המבשל שליא או עור גידין ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים בחלב – פטור, וכן האוכלו פטור. המבשל במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר – פטור". וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל דנסיובי דחלבא אינה בכלל מי חלב, ואסור מן התורה, אלא מי חלב היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל, כגון לאחר שעשו כל הגבינה מבשלים החלב והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא, זהו הנקרא מי חלב(ו).


חלב הנמצא בקיבה - לדעת רב אלפס אינו חלב ומותר לבשל בו בשר אפילו בצלול שבה, וכן כתב הרמב"ם. ורש"י אסרו וכתב שהוא חלב גמור אפילו הקרוש שבה, כל שכן הצלול. ורבינו תם חילק, הקרוש שבה אינו חלב, אבל הצלול הוא חלב. לפיכך אם מלח הקיבה בחלבה - נאסר משום בשר בחלב, דמליח כרותח, וכן אם עמד בה יום אחד, דכבוש כמבושל. ואם העמיד בה גבינות - אם יש בהן בנותן טעם - אסורות לרש"י אפילו בקרוש, ולר"ת בצלול דוקא, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.


בית יוסף



  • ב) "וגדי לאו דוקא... ולא שנא בחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתוב בהווה. ואינו נוהג אלא בטהורה כגון בשר בהמה טהורה בחלב טהורה אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה וכו'”. משנה שם (קיג.): "בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה וחלב בהמה טהורה - מותר לבשל ומותר בהנאה". ובשר העוף בחלב פשוט שם במשנה דלכולי עלמא מותר מן התורה, ובשר חיה פלוגתא דרבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי (שם). ופוסק רבינו כרבי עקיבא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה, וכן כתב הרא"ש שהוא דעת הרי"ף, וכן פסק הרמב"ם בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות, וכן פסק הרשב"א בתורת הבית. ואמרינן בגמרא דלכולי עלמא היינו דוקא מדאורייתא, אבל מדרבנן אסירי. וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (שם) שלא אסרום חכמים אלא באכילה, אבל לא בבישול והנייה, וכבר יישב הרב המגיד מה שקשה על זה.



ולשון רבינו אינו מכוון, שכלל דין בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה עם דין בשר חיה ועוף בחלב טהורה. ונהי דלענין שלא גזרו על בישולם והנייתם הם שוים, כדמשמע מפשטא דמתניתין ומדברי הרמב"ם ז"ל, מכל מקום מ"ש אינו אלא מדרבנן לא מצי קאי אלא לחיה ועוף בחלב טהורה, דאילו לבשר טהורה בחלב טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה לא אשכחן שיאסרוהו חכמים באכילה משום בשר בחלב, וגם לא היה להם ענין לאסרו מדבריהם אחר שכבר הוא אסור ועומד מן התורה משום בשר טמא או משום חלב טמא. וכך הוה ליה לכתוב: 'אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה - מותרים בבישול ובהנאה, ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה - מותר בבישול והנאה, ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן.

שאלות לרב על נושא זה

לא קיימות שאלות על נושא זה

שיעורי וידאו

הלכות בשר וחלב